שאלה:
הכלב שלנו נשך מישהו פעם אחת. האם מותר לנו להמשיך לגדל אותו בבית, ובאילו תנאים?
תשובה:
היות ומדובר בכלב שכבר נשך, הרי הוא בגדר 'כלב רע', ולכן יש לדאוג לכך שהכלב לא יוכל להזיק כלל. כעקרון, הכוונה היא שצריך לקשור את הכלב בשרשרת, ולא לתת לו להסתובב חופשי. וגם בבית אין לתת לו להסתובב חופשי, אם יש חשש שהילדים יפתחו לו את הדלת כדי שיצא החוצה.
נימוקים:
המשנה בבבא קמא עט ע"ב אומרת:
לא יגדל אדם את הכלב אלא אם כן היה קשור בשלשלת.
ופירש רש"י:
את הכלב – מפני שנושך ומנבח ומפלת אשה מיראתו.
מקור החשש של רש"י הוא הסיפור המובא בגמרא שם פג ע"א:
תרגמה נהרדעא דריש ר' דוסתאי דמן בירי ובנחה יאמר שובה ה' רבבות אלפי ישראל ללמדך שאין שכינה שורה על ישראל פחות משני אלפים ושני רבבות חסר אחת והיתה אשה מעוברת ביניהם וראויה להשלים ונבח בה כלב והפילה נמצא זה גורם לשכינה שתסתלק מישראל.
ההיא איתתא דעלת למיפא בההוא ביתא נבח בה כלבא אמר לה מריה לא תיסתפי מיניה שקולי ניביה אמרה ליה שקילי טיבותיך ושדיא אחיזרי כבר נד ולדרש"י: ניבי – ארבע שיני הכלב הארוכות שבהן נושך כך. שקילי טיבותיך – נטולה היא טובתך ומוטלת על הקוצים מה שאתה מנחמני הבל. כבר נד – ונעקר ממקומו.
ובגמרא פג שם:
תנו רבנן לא יגדל אדם את הכלב אלא אם כן קשור בשלשלת אבל מגדל הוא בעיר הסמוכה לספר וקושרו ביום ומתירו תניא רבי אליעזר הגדול אומר המגדל כלבים כמגדל חזירים למאי נפקא מינה למיקם עליה בארור…
בברייתא הראשונה מבואר שמותר לאדם לגדל כלב כאשר הוא קשור בשרשרת, או כשמגדל אותו לצורך שמירה. אמנם, לכאורה דעת רבי אליעזר, שבכל מקרה אסור לגדל כלב בארץ ישראל, גם אם הוא קשור בשרשרת.
הרמב"ם (נזקי ממון ה, ט) פוסק:
וכן אסרו חכמים לגדל חזירים בכל מקום, ולא את הכלב אלא אם כן היה קשור בשלשלת, אבל מגדל הוא כלבים בעיר הסמוכה לספר, ביום קושרו ובלילה מתירו, ואמרו חכמים ארור מגדל כלבים וחזירים מפני שהזיקן מרובה ומצוי.
מדבריו נראה שהבין שההלכה היא כדעת תנא קמא, שמותר לגדל כלב בשרשרת, אלא שלא ראוי לעשות כך, והעושה זאת עובר בארור.
אמנם, הטור (חושן משפט סימן תט) כתב:
אסור לאדם לגדל כלב רע, אלא אם כן הוא אסור בשלשלאות של ברזל וקשור בהן.
נראה מדבריו, שהאיסור לגדל כלב כשאינו קשור הוא דווקא בכלב רע, אבל כלב סתם מותר לגדל גם כשאינו קשור. ובלשון זו פסק גם השולחן ערוך (שם סעיף ג).
אלא שיש להקשות. בגמרא שם פ ע"ב נאמר:
אתא שונרא קטעיה לידא דינוקא נפק רב ודרש חתול מותר להורגו ואסור לקיימו ואין בו משום גזל ואין בו משום השב אבידה לבעלים
כלומר, כשרב ראה חתול שהזיק אדם, הוא אמר שמותר להרוג חתולים משוטטים, ואסור לקיימם. כך נפסק גם בשולחן ערוך (סימן רסו סעיף ד):
חתול רע שמזיק לקטנים, אין צריך להשיבו לבעלים, אלא כל המוצאו הורגו וזוכה בעורו.
מדוע רב לא הציע את הפתרון של החזקת החתול בשלשלת כפי שנאמר לגבי כלב?
יש לציין, שמלבד דבריו של רבי אליעזר שהובאו לעיל, ישנו מקור נוסף שממנו נראה שאסור להחזיק כלב רע בכלל. כך עולה מדבריו של רבי נתן בבבא קמא טו ע"ב
תניא רבי נתן אומר מניין שלא יגדל אדם כלב רע בתוך ביתו ואל יעמיד סולם רעוע בתוך ביתו ת"ל לא תשים דמים בביתך.
שאלה זו היא רק לדעת הטור והשולחן ערוך. בדעת הרמב"ם ניתן ליישב בפשטות, שהרמב"ם מחלק בין כלב רע וחתול רע, ובין סתם כלב. לגבי סתם כלב נאמרו דברי המשנה בדף פ, שמותר לגדלו אם הוא נתון בשלשלאות. לעומת זאת, כלב רע, והוא הדין חתול רע, אסור לקיימם כלל.
אבל המהרש"ל (ים של שלמה בבא קמא פרק ז סימן מה) כתב שדברי רבי נתן על כך שאין לגדל כלב רע, היינו כשמאפשר לו להיות משוחרר. אבל בשלשלת ברור שמותר לגדל, ולדבריו המשנה ורבי נתן אומרים את אותו הדבר, שכלב סתם מותר לגדל בכל מקרה, ולגבי כלב רע אסור לגדל, אלא אם כן מחזיקו בשלשלת.
במשנה הלכות (חלק ה סימן רצז) כתב, שגם את הדין של החתול יש להבין בדרך זו:
ובהא מיושב נמי לשון הרמב"ם שכתב בחתול רע שהורג את הקטנים דאסור לקיימו. והכוונה בזה כיון שהורג את הקטנים הרי לא הסיר המכשול אף שקשרו בשלשלאות של ברזל אכתי יכול קטן ליגש אצלו ויהרגו ולא מקרי הסיר מכשול אלא כל שלא יוכל להזיק כמו מעקה לגג. או יאמר דבכיון כתב הרמב"ם חתול ולא זכר כלב המבואר בגמ' דחתול אין דרכו לקשרו בשלשלאות ולכן אין לו תקנה אבל כלב שדרכו בשלשלאות שפיר דמי כשקשרו או מטעם דכבר הזיק ולא שמרו עד השתא מצוה להרגו וכנ"ל וא"כ הנקודה לזה אם יכול להסיר ההיזק לגמרי אז שלשלאות שפיר דמי ואם לאו אסור וכנ"ל. כנלפענ"ד.
בתירוץ השני מציע המשנה הלכות את מה שהצענו כבר קודם, שאין דרך לקשור חתול בשלשלאות. אבל בתירוץ הראשון הוא אומר שבחתול ישנה סברא אחרת, שכיוון שהבעיה היא שהוא מזיק את הקטנים, הרי לא מספיק לקושרו בשלשלאות, שהרי הקטנים יגשו אליו. מה שאין כן בכלב, שהם מפחדים ממנו כנראה.
עוד מוסיף המשנה הלכות, שאי אפשר להסתפק בהשארת מודעה שיש כלב רע, כי זה אינו בגדר 'סילוק ההיזק', אלא יש לקשור את הכלב בשלשלאות דווקא. כיוצא בכך כותב גם החזון אי"ש (חושן משפט, ליקוטים אות ג) לגבי חיוב מעקה בגג. החזון אי"ש מסביר, שבגג לא היה צריך מעקה, שהרי לא כל אדם עולה לגג, ומי שעולה, היה אפשר להזהיר אותו. ובכל זאת התורה מחייבת מעקה:
ויש לומר בדרך קצרה, דכשאנו עומדים על עלייה יחידית, אין חושבין הדבר לסכנה. רק כשהנדון על התמידיות נחשבת לסכנה. ובבור שאי אפשר להזהיר הוא שאלה תמידית בטבעה. אבל בגג, שהעולה יודע להזהר, אין כאן עניין תמידי, רק כל העולה נשאל אם יעלה. וחדשה תורה למחשב לגבי בעלים כענין לתמידי, ולחייבו להסיר מכשול…
הרי שאף שניתן להזהיר אדם מסויים, יש לחוש שלא יזכרו להזהיר את כולם, ולכן התורה חייבה שיהיה מעקה לגג. כיוצא בכך נאמר, שאף שניתן לשים שלט אזהרה בכניסה לבית שיש בו כלב נושך, לא כולם ישימו לב לשלט, ולכן יש לסלק לגמרי את ההיזק, על ידי שיקשור את הכלב בשלשלאות.
העולה מדברינו הוא, שהיות ומדובר בכלב שכבר נשך, הרי הוא בגדר 'כלב רע', ולכן יש לדאוג לכך שהכלב לא יוכל להזיק כלל. כעקרון, הכוונה היא שצריך לקשור את הכלב בשרשרת, ולא לתת לו להסתובב חופשי. וגם בבית אין לתת לו להסתובב חופשי, אם יש חשש שהילדים יפתחו לו את הדלת כדי שיצא החוצה.