אחת המצוות בפרשתנו היא מצוות הנישואין.
כדי להבין את החידוש שחידשה התורה בשני עניינים אלו, נזכיר את דברי הרמב"ם בתחילת הלכות אישות (א, א):
קודם מתן תורה היה אדם פוגע אשה בשוק אם רצה הוא והיא לישא אותה מכניסה לביתו ובועלה בינו לבין עצמו ותהיה לו לאשה, כיון שנתנה תורה נצטוו ישראל שאם ירצה האיש לישא אשה יקנה אותה תחלה בפני עדים ואחר כך תהיה לו לאשה.
מה החידוש הגדול בנישואין לפי הרמב"ם? מה זה משנה אם סתם מכניסה לביתו, או שקודם לכך יקנה אותה בפני עדים?
לענ"ד, החידוש העיקרי של התורה הוא שיש פרוצדורה. אנחנו רגילים לחשוב על פרוצדורה כדבר שלילי ומעצבן. בירוקרטיה זה סתם מייגע. אבל, הבירוקרטיה מעודדת אותנו להיות פחות אימפולסיביים, ולחשוב ולתכנן לפני שאנחנו עושים.
נישואין זה לא משחק. זה לא 'היום בא לי, מחר לא בא לי'. זו מחוייבות. לכן, גם בכניסה לנישואין, וגם ביציאה מהנישואין, נדרש הליך בירוקרטי. חז"ל הוסיפו עוד רכיבים לבירוקרטיה ולמחוייבות, ולכן שני בני הזוג כותבים מסמך התחייבויות הדדי בנישואין. כי מחוייבות לא באה רק בהתחלה ובסוף, אלא מלווה את הקשר שבין בני הזוג תוך כדי.
ובנוסף, התורה דורשת עדים. גם בנישואין, וגם בגירושין. אולי כדי ללמד אותנו, שנישואין זה לא עסק רק בין הבעל לאשה, אלא חלק מהחברה כולה.
אם נרצה, בני זוג אמורים להיות בסוף גם הורים. הורות באה ממקום שאנו מבינים שאנחנו לא חיים רק את הרגע, ורק את מה שמתחשק, אלא חיים גם בשביל אחרים, ומחוייבים לחיים האלו.
העולם שמסביב משדר לנו כל הזמן 'תעשה מה שבא לך'. אנחנו כל הזמן מחפשים ריגושים, כל הזמן מחפשים חדש. לא בגלל שהישן לא טוב, אלא סתם, כי הוא כבר לא חדש.
זה לא טוב במערכת החברתית. כשאנשים לא מוכנים להיות מחוייבים לאף אחד מלבד מה ש'בא לי', החברה קורסת. וזה לא טוב לנו באופן אישי. החיים התזזיתיים האלו הם בלתי אפשריים.
והתורה אומרת לנו – תתייצב. אפשר לשנות. אנחנו לא מאמינים בנישואים קתוליים. לפעמים אדם מגלה שצריך לעשות שינוי, וזה מבורך. אבל הכל לאט יותר, ועם יותר מחשבה ותכנון, ויותר מחוייבות.