הראשונים נחלקו, האם מצוות שופר היא המצווה לתקוע בשופר, או לשמוע קול שופר. להלכה, אנו נוקטים כדעת רוב הראשונים, שהמצווה היא בשמיעה, ולא בתקיעה וכפי נוסח הברכה "לשמוע קול שופר".
אם עיקרה של הברכה הוא בשמיעה, יש לתהות, מי הוא זה שתוקע בשופר? במובן ההלכתי, ברור שצריך גבר בר חיובא שיתקע. אולם, גם התוקע בעצמו, יוצא ידי חובה רק בתורת שומע, ולא בתורת תוקע. ולכן יש מקום לשאלה, מיהו ה'תוקע' בשופר.
הריטב"א (ראש השנה לד.) עונה תשובה פשוטה:
והתשובה בשאלות אלו אחת דהכא שמיעת השופר היא עיקר המצוה וכונת התורה כדי שיעור אדם לחזור בתשובה וגם שיכוון לרצות למדת הדין ביום הזה, ואילו תקע ולא שמע לא יצא, ולפיכך תקנו הנוסח בשמיעה וכיון שהשמיעה אי אפשר לה על ידי אחרים היא בלמ"ד כיון שהוא עובר לעשייתה…
לדעתו של הריטב"א, זה באמת לא חשוב מי הוא התוקע. העיקר שקול שופר יתקע בעיר, והעם יחרדו, ויחזרו בתשובה.
אולם, יתכן שיש מקום לתשובות נוספות, העולות מקריאת פסוקי ברכת שופרות.
הסוג הראשון של תקיעות שופר, שאנו מזכירים בברכת שופרות, הוא השופר של מתן תורה:
כַּכָּתוּב בְּתורָתֶךָ: וַיְהִי בַיּום הַשְּׁלִישִׁי בִּהְיות הַבּקֶר, וַיְהִי קולות וּבְרָקִים וְעָנָן כָּבֵד עַל הָהָר, וְקול שׁופָר חָזָק מְאד, וַיֶּחֱרַד כָּל הָעָם אֲשֶׁר בַּמַּחֲנֶה. וְנֶאֱמַר: וַיְהִי קול הַשּׁופָר הולֵךְ וְחָזֵק מְאד, משֶׁה יְדַבֵּר וְהָאֱ-הִים יַעֲנֶנּוּ בְקול. וְנֶאֱמַר: וְכָל הָעָם רואִים אֶת הַקּולות, וְאֶת הַלַּפִּידִם, וְאֵת קול הַשּׁופָר וְאֶת הָהָר עָשֵׁן, וַיַּרְא הָעָם וַיָּנֻעוּ וַיַּעַמְדוּ מֵרָחק.
הוא נזכר לא רק בפסוקים, אלא גם בנוסח הברכה:
אַתָּה נִגְלֵיתָ בַּעֲנַן כְּבודֶךָ עַל עַם קָדְשְׁךָ לְדַבֵּר עִמָּם. מִן הַשָּׁמַיִם הִשְׁמַעְתָּם קולֶךָ, וְנִגְלֵיתָ עֲלֵיהֶם בְּעַרְפְּלֵּי טהַר. גַּם כָּל הָעולָם כֻּלּו חָל מִפָּנֶיךָ, וּבְרִיּות בְּרֵאשִׁית חָרְדוּ מִמֶּךָּ, בְּהִגָּלותְךָ מַלְכֵּנוּ עַל הַר סִינַי לְלַמֵּד לְעַמְּךָ תּורָה וּמִצְוות. וַתַּשְׁמִיעֵם אֶת הוד קולֶךָ, וְדִבְּרות קָדְשְׁךָ מִלַּהֲבות אֵשׁ. בְּקולות וּבְרָקִים עֲלֵיהֶם נִגְלֵיתָ, וּבְקול שׁופָר עֲלֵיהֶם הופָעְתָּ…
כשאנו שומעים את השופר, זהו קולו של הקב"ה שמתגלה אלינו בראש השנה, ומפגין את מלכותו עלינו. כשעסקנו בברכת מלכויות, ציינו שיש פן של מלכותו של הקב"ה שבו אנו פסיבים. השופר שאנו שומעים בראש השנה, מבטא, במובן מסויים, את ההכרה הפסיבית שלנו במלכותו של הקב"ה.
בפסוקי שופרות נזכר גם סוג אחר של שופר:
וְעַל יְדֵי עֲבָדֶיךָ הַנְּבִיאִים … וְנֶאֱמַר: וְהָיָה בַּיּום הַהוּא יִתָּקַע בְּשׁופָר גָּדול, וּבָאוּ הָאבְדִים בְּאֶרֶץ אַשּׁוּר, וְהַנִּדָּחִים בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם, וְהִשְׁתַּחֲווּ לה' בְּהַר הַקּדֶשׁ בִּירוּשָׁלָיִם…
זהו שופרו של הקב"ה שעתיד להיגלות. וכפי שאנו אומרים בנוסח הברכה:
…תְּקַע בְּשׁופָר גָּדול לְחֵרוּתֵנוּ, וְשָׂא נֵס לְקַבֵּץ גָּלֻיּותֵינוּ, וְקָרֵב פְּזוּרֵינוּ מִבֵּין הַגּויִם, וּנְפוּצותֵינוּ כַּנֵּס מִיַּרְכְּתֵי אָרֶץ. וַהֲבִיאֵנוּ לְצִיּון עִירְךָ בְּרִנָּה וְלִירוּשָׁלַיִם בֵּית מִקְדָּשְׁךָ בְּשִׂמְחַת עולָם,
אנו מייחלים להיגלותו המחודשת של הקב"ה, שיגאל אותנו, וימלוך שוב בצורה גלויה בעולם.
אם כן, פן אחד הוא מה שהקב"ה התגלה ומלך בעולם בעבר, ופן שני, הוא התגלותו העתידית של הקב"ה שימלוך בעתיד בעולם. ה' מָלַךְ ה' יִמְלוֹךְ.
ויש גם סוג שלישי. מלבד הפסוקים בתורה ובנביאים, אנו מזכירים גם פסוקים מן הכתובים:
וּבְדִבְרֵי קָדְשְׁךָ כָּתוּב לֵאמר: עָלָה אֱ-הִים בִּתְרוּעָה, ה' בְּקול שׁופָר. וְנֶאֱמַר: בַּחֲצוצְרות וְקול שׁופָר, הָרִיעוּ לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ ה'. וְנֶאֱמַר תִּקְעוּ בַחדֶשׁ שׁופָר בַּכֶּסֶה לְיום חַגֵּנוּ כִּי חוק לְיִשְׂרָאֵל הוּא מִשְׁפָּט לֵא-הֵי יַעֲקב.
דומני, שהפסוקים האלו מחליפים את זהותו של התוקע. אם לעיל ציינו שהשופר הוא קולו של הקב"ה המתגלה עלינו בשופר, הרי שהפסוקים האלו יכולים להתפרש, כשופרות שבהם אנו תוקעים, כדי להמליך את הקב"ה.
כך מסביר הריטב"א (ראש השנה טז.) את דברי הגמרא:
ואמרו לפני בראש השנה מלכיות זכרונות ושופרות. מלכיות – כדי שתמליכוני עליכם, זכרונות – כדי שיעלה זכרוניכם לפני לטובה, ובמה – בשופר. אמר רבי אבהו: למה תוקעין בשופר של איל? – אמר הקדוש ברוך הוא: תקעו לפני בשופר של איל, כדי שאזכור לכם עקידת יצחק בן אברהם, ומעלה אני עליכם כאילו עקדתם עצמכם לפני.
ריטב"א: ובמה בשופר – עיקר הפירוש דאכולהו קאי: במה ראוי להמליכי ולהזכיר זכרונכם לפני בשופר. שכן כתיב ויתקעו העם בשופרות וימליכו את שאול עליהם למלך. ומלכותא דארעא כעין מלכותא דרקיעא.
והיינו דעבדינן נמי תרועה במלכיות ותרועה בשופרות.
מדברי הריטב"א עולות שתי נקודות חשובות. ראשית, השופר הוא גם כלי להמלכת הקב"ה, כפי ההסבר השלישי שציינו לעיל. ושנית, ישנו שופר נוסף, שופר ספציפי שבו אנו תוקעים, להזכיר את עקידת יצחק.