פתחו שערים

שתים מברכות תפילת עמידה נראות חופפות למדי – ברכת בונה ירושלים, והברכה שאחריה, ברכת מצמיח קרן ישועה[1]: וְלִירוּשָׁלַיִם עִירְךָ בְּרַחֲמִים

את השיעור הזה[1] נקדיש לשאלת מעמדה הייחודי של ירושלים. בפשטות, כשאנו קוראים בתורה על "המקום אשר יבחר ה' ", התורה

במאמר זה נשתדל לעסוק במצוות מינוי מלך. לא נעסוק בכל ההיבטים של שאלה זו, אלא נבקש בעיקר להדגים, באמצעות הדיונים

תמונת מצב ומחשבות לעתיד הקדמה במאמר זה אשתדל לגעת בשאלה מהותית מאוד ביחס ליכולת ליישם את דין תורה בזמננו –

בחלק הראשון של השיעור עסקנו בשאלה למה אסור לדבר במהלך התפילה, מפסוקי דזמרא ועד סוף תפילת עמידה. המאפיין של השלבים

השיעור הזה, על שני חלקיו, לא נועד לעסוק בשאלה, באילו תנאים מותר להפסיק בדיבור בחלקים השונים של התפילה, אלא לעמוד

את מה אנחנו חוגגים בחנוכה? נדמה, שרבים מכירים את המאורעות שיצרו את חנוכה, רק דרך הסיפור המופיע בסוגיות חנוכה במסכת

אנו מוצאים בחז"ל (כפי שנראה לקמן) איסור לגוי ללמוד תורה, וגם איסור ללמד גויים תורה. מצד שני, ברור שהתורה מופנית,

המשנה במסכת שביעית (פרק י משנה ג) אומרת: פרוזבול אינו משמט זה אחד מן הדברים שהתקין הלל הזקן כשראה שנמנעו