פתחו שערים

בתוספתא (שביעית פרק ח) נאמר: הלכה א: בראשונה היו שלוחי בית דין יושבין על פתחי עיירות. כל מי שמביא פירות

חז"ל כותבים במקומות רבים, שפירות שביעית קדושים. שיש 'קדושת שביעית'. הביטוי העיקרי של קדושת שביעית, שמתואר בכמה וכמה מקומות בש"ס

עמדנו על כמה מסוגיות הבסיס של היתר המכירה. נציין, שקיימת עוד סוגיה משמעותית, שלא נדונה כאן, והיא שאלת התוקף המשפטי

אחת ההתנגדויות להיתר המכירה, קשורה באיסור לא תחנם. בסוף פרשת ואתחנן (דברים ז) אומרת התורה: כִּי יְבִיאֲךָ ה' אֱ-הֶיךָ אֶל

בדיון שלנו על מצוות התלויות בארץ (כאן), דנו בשאלה האם המצוות התלויות בארץ נוהגות בזמן הזה מן התורה או מדרבנן.

בגמרא בגיטין (מז.) נחלקו רבה ורבי אלעזר בשאלה, האם כשגוי קונה קרקע בארץ ישראל, אין חיוב מצוות התלויות בארץ בפירות

על הפסוקים בתורה (ויקרא כה, כ – כב): וְכִי תֹאמְרוּ, מַה נֹּאכַל בַּשָּׁנָה הַשְּׁבִיעִת, הֵן לֹא נִזְרָע, וְלֹא נֶאֱסֹף אֶת

לשון התורה לגבי מלאכות הקצירה היא: וּבַשָּׁנָה הַשְּׁבִיעִת שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן יִהְיֶה לָאָרֶץ שַׁבָּת לַה' שָׂדְךָ לֹא תִזְרָע וְכַרְמְךָ לֹא תִזְמֹר:

המשניות בתחילת מסכת שביעית עוסקות בשאלה עד מתי מותר לחרוש עוד לפני שנת השמיטה. משום שמלבד איסור מלאכה בשביעית עצמה,

אוקמי ומקום הפסד כפי שהזכרנו במקום אחר, הגמרא בתחילת מועד קטן מסבירה, שהסיבה שמותר להשקות בשביעית היא שמדובר באיסור דרבנן.