בין בונה ירושלים למצמיח קרן ישועה
שתים מברכות תפילת עמידה נראות חופפות למדי – ברכת בונה ירושלים, והברכה שאחריה, ברכת מצמיח קרן ישועה[1]: וְלִירוּשָׁלַיִם עִירְךָ בְּרַחֲמִים
שתים מברכות תפילת עמידה נראות חופפות למדי – ברכת בונה ירושלים, והברכה שאחריה, ברכת מצמיח קרן ישועה[1]: וְלִירוּשָׁלַיִם עִירְךָ בְּרַחֲמִים
בחלק הראשון של השיעור עסקנו בשאלה למה אסור לדבר במהלך התפילה, מפסוקי דזמרא ועד סוף תפילת עמידה. המאפיין של השלבים
השיעור הזה, על שני חלקיו, לא נועד לעסוק בשאלה, באילו תנאים מותר להפסיק בדיבור בחלקים השונים של התפילה, אלא לעמוד
הברכה האחת עשרה מתוך הברכות של תפילת עמידה היא ברכת 'השיבה שופטינו'. אנו נתמקד בעיקר בשאלה, מיהם השופטים שאליהם מתייחסת
הראשונים נחלקו, האם מצוות שופר היא המצווה לתקוע בשופר, או לשמוע קול שופר. להלכה, אנו נוקטים כדעת רוב הראשונים, שהמצווה
בתפילה אנו מכנים את ראש השנה, "יום הזכרון הזה". וכנראה, שברכת זכרונות עוסקת באחד ההיבטים המהותיים של היום הזה. אלא
השבוע ובשבוע הבא אנחנו חורגים מהעיסוק בהלכה, ונעסוק בפרשנות של הברכות הייחודיות לתפילת מוסף של ראש השנה – מלכויות, זכרונות
א ה' מָלָךְ יִרְגְּזוּ עַמִּים יֹשֵׁב כְּרוּבִים תָּנוּט הָאָרֶץ: ב ה' בְּצִיּוֹן גָּדוֹל וְרָם הוּא עַל כָּל הָעַמִּים: ג יוֹדוּ
א מִזְמוֹר לְדָוִד הָבוּ לַה' בְּנֵי אֵלִים הָבוּ לַה' כָּבוֹד וָעֹז: ב הָבוּ לַה' כְּבוֹד שְׁמוֹ הִשְׁתַּחֲווּ לַה' בְּהַדְרַת קֹדֶשׁ:
א שִׁירוּ לַה' שִׁיר חָדָשׁ שִׁירוּ לַה' כָּל הָאָרֶץ: ב שִׁירוּ לַה' בָּרֲכוּ שְׁמוֹ בַּשְּׂרוּ מִיּוֹם לְיוֹם יְשׁוּעָתוֹ: ג סַפְּרוּ