שערים לפרשה

אילו היינו צריכים לתת כותרת לפרשת ויגש, הרי שמרבית הפרשה עוסקת בחיבור מחדש של משפחת יעקב. יוסף מתגלה לאחיו, מציג

בגליון הראשון של כתב העת "מגדים" של מכללת הרצוג (ניתן לקריאה כאן), התפרסם מאמר של הרב יואל בן נון שעוסק

חלק נכבד מפרשת תולדות עוסק בסיפור ברכות יצחק לבניו. והשאלה שנעסוק בה היא, מה טיבן של ברכות של אדם. האבן

שתים מהשאלות שאני אוהב לעסוק בהן בכל סיפור שהוא במקרא, הן: מה המטרה שלשמה מובא הסיפור, ולמה הוא מובא דווקא

זמן מועט אחרי שאברהם מגיע לארץ כנען, יש רעב בארץ, והוא נאלץ לרדת למצרים. סיפור הירידה למצרים. כידוע, אברהם חושש

סיפור שכרותו של נח, ותוצאותיה, מעורר תהיות רבות. היות שמדובר בסיפור קצר, בן 11 פסוקים בלבד, נביא אותו כאן במלואו

הנברא האחרון בששת ימי הבריאה הוא האדם. וכך אומרת התורה (בראשית א, כו – כט): וַיֹּאמֶר אֱ-הִים נַעֲשֶׂה אָדָם בְּצַלְמֵנוּ

מכל הפרשות בתורה, כמדומני שהפרשה שהכי הרבה אנשים יודעים אותה בעל פה, זו פרשת וזאת הברכה. גם מי שלא יודע

מדי שנה אני תוהה על הרעיון של דרשה העוסקת בענייני תשובה בשבת שובה. הלא את מסע החזרה בתשובה שלנו אנחנו

כשלמדתי בנתיב מאיר, זו היתה תקופת הסכמי אוסלו. הארץ היתה כמרקחה, והציונות הדתית, שאז עוד האמינה בהפגנות, יצאה להפגנות ענק