שערים לפרשה

אחד הפסוקים שמושכים אותי כל פעם מחדש בפרשת תולדות, הוא הפסוק "וַיִּתְרֹצֲצוּ הַבָּנִים בְּקִרְבָּהּ וַתֹּאמֶר אִם כֵּן לָמָּה זֶּה אָנֹכִי

פרשת השבוע מספרת על עלילותיו האחרונות של אברהם אבינו. כששרה נפטרה, אברהם הפסיק לפעול. הוא לא עושה יותר שום דבר

אחת התכונות החשובות של אברהם אבינו שמתגלות בפרשנו, היא המעורבות החברתית וחוש הצדק שלו. הקב"ה מעדכן את אברהם על חורבנה

כשאברהם הגיע לארץ, לאחר שנות נדודים שהתחילו עוד בימי ילדותו, הוא קיווה להתמקם בשקט ובשלווה, כדי שיוכל לקרוא בשם ה',

חז"ל אומרים על הפסוק "תמים היה בדורותיו", שיש שהיו דורשים את נח לשבח, ויש שהיו דורשים אותו לגנאי. עבורי, זה

בשנים כתיקונן, הרצף הרגיל של ראש השנה ויום הכיפורים לוקח אותי תמיד מיום הדין בראש השנה, ליום הכיפורים, שהוא יום

כפי שאמרנו הרבה פעמים, הרמב"ם פותח את הלכות תעניות כך: הלכה א: מצות עשה מן התורה לזעוק ולהריע בחצוצרות על

סיפור אמיתי: פתאום באמצע שיעור בכיתה ו' אני קולט תלמיד אחד שלי צועק בזעם לעבר חברו: "די כבר, יחתיכת ילד

את יום הכיפורים, אנו פותחים, כמעט במילים הראשונות שלנו, במילים "על דעת המקום, ועל דעת הקהל… אנו מתירים להתפלל עם