המשנה בתענית (כו:) אומרת: "משנכנס אב ממעטין בשמחה", ועל ראשיתו של חודש אב שוררת עננה של צער.

לפני שנפרט הלכות ספציפיות הקשורות לזמן צער זה, נציין שצער הוא בראש ובראשונה מצב נפשי. הצער נובע בראש ובראשונה מתחושת חסרון. כך זה באבלות על מת, ששם חסר לנו הנפטר, וכך הוא גם באבלות על החורבן, כשאנו אמורים להרגיש את החיסרון הנובע מחורבן בית המקדש.

ניתן לדבר על הרבה חסרונות הנובעים מן החורבן. לחורבן המקדש יש משמעות בהקשר של אבדן הריבונות שלנו, וגם בצמצום השפע שהקב"ה מוריד לעולם, כפי שאומרת המשנה בסוף מסכת סוטה (מח.): "רשב"ג אומר, העיד ר' יהושע: מיום שחרב בית המקדש – אין יום שאין בו קללה, ולא ירד הטל לברכה, וניטל טעם הפירות. ר' יוסי אומר: אף ניטל שומן הפירות".

אולם, מעל הכל חורבן המקדש פירושו צמצום של הקשר בין הקב"ה ובנינו. בפרשת תרומה אנו קוראים שתפקידו של המשכן הוא כדי שהקב"ה ישכון בתוכנו, והחורבן פירושו הצהרה של הקב"ה, שאין אנו ראויים שהוא ישרה בתוכנו.

לכן, התחושה הבסיסית שאמורה ללוות אותנו בימים אלו היא שאנו 'כנזופים לפני המקום' . ומעבר לכל ההלכות הספציפיות, התחושה הזו היא התחושה שאמורה ללוות אותנו בימים אלו.

לפעמים קשה לנו להרגיש את התחושה של העדר המקדש. אחרי הכל, אף אחד מאיתנו, וגם לא אבותינו לא זכה לראות את המקדש עומד על תילו. הדרך לחזק את תודעת חסרון המקדש היא על ידי לימוד על המקדש והלכותיו, ביקורים בסביבת המקדש כדי להשתדל להכיר את המקום מקרוב, ולימוד על אופי החיים בזמן שהמקדש היה קיים. ויהי רצון שיתקיים בנו ש"כל המתאבל על ירושלים – זוכה ורואה בשמחתה".

משנכנס אב ממעטין בשמחה

כאמור, מדין המשנה נוהגים החל מראש חודש אב ועד תשעה באב במיעוט שמחה.

לדין זה יש שני פנים:

הפן הראשון אינו מוגדר כל כך והוא קשור למיעוט שמחה באופן כללי. אין בו הגדרות חדות. לא ראוי לצאת לבילויים, או לנופש או לכל פעילות חגיגית / שמחה בימים אלו. בנוסף, נוהגים לא לשמוע מוסיקה כלל בימים אלו, מלבד שירים שקשורים לחורבן.

הפן השני הוא דברים שחכמים אסרו באופן ספציפי בימים אלו משום מיעוט שמחה – משא ומתן של שמחה, ונטיעה של שמחה (שו"ע סימן תקנא סעיף ב ומשנ"ב שם). לכן, אין קונים דברים שהם לא בגדר הקניות השגרתיות, אלא הם משמחים. למשל, לא קונים רהיטים חדשים, או משדרגים מוצרי חשמל וכדומה. כמו כן, לא עושים שיפוצים של הרווחה. כגון לבנות חדר נוסף, אם הבית לא צפוף.

מותר לעשות תיקונים נחוצים בבית, כמו לתקן מכשירי חשמל, לתקן רהיטים או להתקין מזגן בבית.

כל מה שאסור לקנות, אסור גם להזמין אצל בעל מקצוע בימים אלו.

אין הבדל בין אשכנזים לספרדים בעניינים אלו.

כיבוס בגדים ותפירתם

המשנה בתענית (שם) אומרת שאסור לכבס בגדים בשבוע שחל בו תשעה באב. בכלל האיסור הזה גם האיסור ללבוש בגדים מכובסים, וגם לכבס בגדים על מנת ללבוש אותם אחרי התענית. ספרדים נוהגים איסור זה רק בשבוע שחל בו תשעה באב, ואשכנזים החל מראש חודש.

בשנים שבהן תשעה באב יוצא ביום ראשון או נדחה ליום ראשון, למנהג הספרדים אין דין שבוע שחל בו (פניני הלכה זמנים ח, כג).

בכלל האיסור, אין להחליף מגבות, מצעים ומפות שולחן (שו"ע שם סעיף ג ברמ"א). עם זאת, לקראת שבת ניתן להחליף את כולם. ועדיין, לגבי בגדים חדשים ממש, נוהגים לאסור (משנ"ב תקנא סקמ"ה).

מי שרוצה ללבוש בגדים נקיים, צריך ללבוש אותם לפני ראש חודש אב למשך כמה זמן (כחצי שעה), על מנת שיאבדו את התחושה של הבגד הנקי הטרי.

מותר ללבוש לבנים וגרביים גם כאשר הם נקיים.

בגדי תינוקות וכן מצעים שהרטיבו בהם וכדומה, ניתן לכבס. ונוהגים להקל גם לכבס בגדים של ילדים קטנים, גם לאשכנזים (שו"ע שם סעיף יד ברמ"א). קטנים לעניין זה היינו עד גיל 6, ואם לגדולים יותר התלכלכו הבגדים ואין להם מה ללבוש, ניתן להקל כל עוד לא הגיעו לגיל מצוות (פסקי תשובות על שו"ע שם אות מה).

כשמכבסים בגדי ילדים, אין להוסיף בגדים של גדולים.

נוהגים שלא לתפור בגדים חדשים. איסור זה הוא מראש חודש גם לספרדים. עם זאת, מותר לתקן בגדים ישנים שיש בהם חור או שנפל כפתור וכדומה

תספורת

במשנה (שם) מבואר שאסור להסתפר בשבוע שחל בו תשעה באב, וכן נוהגים הספרדים, אפילו בשנה שבה תשעה באב יוצא ביום ראשון  (אמנם, לגבי גילוח לכבוד שבת במקרה כזה , יש מנהגים שונים).

איסור תספורת בשבוע שחל בו חמור יותר, כי בו אסור גם להתגלח לכל הדעות. גם אשכנזים, שנוהגים להתגלח בין יז בתמוז לראש חודש, נוהגים שלא להתגלח מראש חודש אב.

מי שנוהג להתגלח כל ערב שבת בשלושת השבועות, רשאי להתגלח גם בראש חודש שהוא ערב שבת (בדומה למה שכתב המשנ"ב תקנ"א סקפ"ט לגבי רחיצה).

רחיצה

כעקרון, חלק מהספרדים נהגו להחמיר שלא להתרחץ בשבוע שחל בו תשעה באב, ומנהג האשכנזים שלא להתרחץ כבר מראש חודש.

למעשה, מותר להתרחץ, אלא שיש לעשות מקלחות קצרות ותכליתיות, ולא של תענוג. ניתן להתרחץ במים פושרים, ולהשתמש בסבון ושמפו.

כאשר ראש חודש יוצא ביום שישי, ניתן לרחוץ כרגיל בחמים (משנ"ב תקנ"א סקפ"ט).

במסגרת איסור הרחצה, אסורה גם הטבילה במעיינות או השחייה בבריכה ובים, וראוי להחמיר בזה כבר מראש חודש גם לספרדים, משום שזה בגדר 'בילוי'.

איסור אכילת בשר ושתיית יין

איסור אכילת בשר ושתיית יין נזכר במשנה רק לגבי סעודה מפסקת. למעשה, נוהגים להחמיר בזה כבר מתחילת החודש, אלא שספרדים מקילים ביום ראש חודש עצמו, ואשכנזים מחמירים גם בראש חודש (משנ"ב ס"ק נח, כף החיים ס"ק קכה).

בכלל האיסור גם מיץ ענבים, וכל תבשיל שהתבשל עם בשר או עוף. לכן, מי שבישל תפוחי אדמה עם בשר, גם את תפוחי האדמה לבדם אסור לאכול. אבל מותר לאכול אוכל פרווה שהתבשל בכלי בשרי נקי (ללא בשר), גם אם הוא בן יומו.

המנהג הרווח הוא שגם ילדים לא אוכלים בשר.

הבדלה – ניתן לעשות הבדלה כרגיל, ולשתות את היין. רצוי לעשות הבדלה על מיץ ענבים ולשתות. ויש נוהגים לתת לילד קטן שהגיע לגיל חינוך, אבל עדיין לא מבין את האבלות על החורבן (-בסביבות גיל 9), לשתות את היין או מיץ הענבים (רמ"א בסעיף י).

בסעודות מצווה – בשבת מותר לאכול בשר כרגיל. כך גם בסעודת מצווה כמו ברית מילה או פדיון הבן. בסיום מסכת – אם נוהגים כל פעם שמסיימים מסכת לאכול בשר, ניתן לאכול גם בימים אלו בשר. לא ראוי לקבוע סיום מסכת במיוחד לימים אלו, וגם לא להצטרף לסיום מסכת במיוחד בשביל לאכול בשר.