שבת חזון

לקראת שבת מותר להתקלח בצונן, כמו כל השבוע. יש מהספרדים שנוהגים להחמיר ולא להתגלח לקראת שבת זו.

ככלל, בשבת זו לא נוהגים איסורי תשעה באב כלל, מלבד תשמיש המיטה שהאשכנזים מחמירים בו, אלא אם מדובר בליל טבילה (רמ"א תקנד, יט).

לכן אין הלכות מיוחדות ביחס לאופן שבו אוכלים את סעודה שלישית, ואפשר ללמוד תורה כרגיל, אם כי לכתחילה רצוי ללמוד דברים הנוגעים לתשעה באב מחצות היום ואילך.

אין אומרים 'צדקתך' במנחה.

התחלת הצום

המעבר משבת לצום נעשה בהדרגה.

כאמור, סעודה שלישית אוכלים כרגיל, אלא שיש לסיימה עד השקיעה. רצוי לסיים כמה דקות קודם ולצחצח שינים (באופן המותר בשבת). יחד עם איסור האכילה, מתחילים גם איסור רחיצה, סיכה ותלמוד תורה.

בזמן צאת שבת אומרים 'ברוך המבדיל בין קודש לחול', עוברים לבגדי חול וחולצים את נעלי העור, והולכים לבית הכנסת לתפילת ערבית. ברכת 'בורא מאורי האש' מברכים בבית הכנסת לאחר תפילת ערבית לפני קריאת מגילת איכה. מי שאינו יכול/ה להגיע לתפילה, יברך 'בורא מאורי האש' בבית.

בבית הכנסת, מסירים את הפרוכת רק לאחר 'ברכו' של ערבית.

הפטורים מלצום

בתשעה באב נוהגים כל חמשת העינויים הנוהגים ביום הכיפורים – אכילה ושתיה, רחיצה, סיכה, נעילת הסנדל ותשמיש המיטה.

חולים פטורים מלצום. בכלל זה גם חולה שאין בו סכנה- כל מי שמגיע למצב שאם זה היה יום רגיל היה שוכב במיטה ולא הולך לעבודה, פטור מלצום.

נשים הרות ומניקות בפועל חייבות לצום בתשעה באב רגיל. אלא שכיוון שהשנה

השנה, בגלל שתשעה באב נדחה, הצום קל יותר. יש פוסקים שהקלו שנשים מעוברות או מניקות בפועל יכולות שלא לצום בו כלל (יביע אומר ה, או"ח מ) ויש שכתבו שרק אם "יש מיחוש קצת" לא תצום (ביאור הלכה סוף סימן תקנט). למעשה, לדעתי מעוברות ומניקות ראוי שיתחילו את הצום, וכשמרגישות שהצום מתחיל להקשות עליהן, יכולות להפסיק את הצום.  אם אפשר, שיצומו לכל הפחות עד הבוקר.

כל מי שפטור מלצום, יכול לאכול כרגיל ואינו צריך לאכול ולשתות לשיעורין (פניני הלכה שם). עם זאת, יש להיזהר שלא לאכול מאכלי מותרות, אלא רק מאכלים פשוטים.

יש לזכור, שמי שפטור מלצום, כשהוא מתכוון לאכול, צריך לעשות הבדלה קודם שאוכל. ההבדלה תהיה על 'חמר מדינה' – תה או קפה, או מיץ טבעי וכדומה. אם עושים את ההבדלה רק בבוקר, אין מברכים על בשמים (ועל הנר בכל מקרה אין מברכים, כי כבר ברכו קודם לכן), ואין אומרים את פסוקי הנחמה, אלא מתחילים מיד בברכת שהכל על הכוס.

חולים שאוכלים לחם נוטלים ידים כרגיל (פסקי תשובות תקנד אות ט), ובברכת המזון מוסיפים 'נחם' (רמ"א סימן תקנז).

ילדים אינם חייבים לצום מדין חינוך (ואין נוהגים שיבדילו לפני שיאכלו. אלא שאם יש בבית מי שצריך להבדיל כדי לאכול, ישמעו ממנו הבדלה). עם זאת, מקובל שמי שקרוב כבר לגיל מצוות, יצום כמה שעות כדי להרגיש את האבל. בכל אופן, נוהגים לחנכם שלא לנעול מנעלי עור (פסקי תשובות סימן תקנד אות טו).

לוקחי כדורים – אדם בריא שלוקח כדורים באופן כרוני, שאם הוא צריך לשתות כדי לקחת את הכדור, שישתה עם משהו מר (פסקי תשובות תקנד, אות ח; פניני הלכה). אדם חולה יכול לקחת כדורים עם מים כרגיל ללא טעם מר (הליכות שלמה טז, ג).

לגבי אנטיביוטיקה ודברים שצריך לקחת על קיבה מלאה. אם הרופא אומר שאי אפשר לדלג על האנטיביוטיקה, וחייבים לקחת על קיבה מלאה, ומדובר באדם שבלי האנטיביוטיקה הוא חולה שצריך לשכב במיטה הוא יכול גם לאכול כדי לקחת את הכדור.

רחיצה

אסור לרחוץ אפילו אצבע קטנה, אם מדובר ברחיצה לצורך תענוג. אבל, מותר לרחוץ רחיצה שהיא לנקיון נדרש, או במסגרת מלאכה המותרת.

לכן – מותר ליטול ידים עד סוף האצבעות בנטילת ידים שחרית. לפני התפילה אין ליטול ידים, אלא אם כן נגע במקומות המכוסים. וכהנים נוטלים ידים לפני ברכת כהנים עד פרק כף היד.

וכן מותר לשטוף את הידים מלכלוך ספציפי, כגון מי שהתלכלך בבוץ וכדומה, או מי שהחליף חיתול והתלכלך תוך כדי כך, או מי שהזיע מאוד, עד כדי כך שהוא טרוד מריבוי הזיעה.

מותר לשטוף כלים וכדומה במסגרת הכנת אוכל לילדים, ואין בזה בעיה של איסור רחיצה.

מי שמרגיש צער גדול מאוד אם לא יצחצח שינים, רשאי לצחצח שינים, ואם המשחה נחוצה כי אחרת יש לו ריח רע מהפה, רשאי לצחצח גם עם משחה.

סיכה

אסור להשתמש במוצרי קוסמטיקה וכדומה, כשמדובר לשימוש לתענוג. אבל מותר להשתמש בהם לצורך רפואי. לכן מותר למשל למרוח וזלין למי שסובל מיובש.

מותר להשתמש בדיאודורנט, שעניינו הפגת הזיעה ולא תענוג (על פי האמור בביאור הלכה בסעיף טו).

נעילת הסנדל

אסור לנעול נעלים מעור. מצד הדין מותר לנעול נעלים מחומרים אחרים, גם אם הסוליה קשה ולא מרגישים את האבנים שבדרך, כמו סנדלי שורש. אבל ראוי להחמיר ולא לנעול נעלים כאלו (משנה ברורה סימן תריד סק"ה).

בין איש לאשתו

בלילה, נוהגים את כל דיני ההרחקות כמו בזמן הנידות. ביום, אסור רק לישון באותה המיטה ונגיעה של חיבה (משנה ברורה תקנד סקל"ז).

איסורים הקשורים לאבלות

איסור מלאכה – כדי להימנע מהסחת הדעת מאבלות, נוהגים שלא לעבוד בתשעה באב. מי שמקום עבודתו מחייב אותו לעבוד, יכול ללכת לעבוד, והרי זה דבר האבד (שו"ע תקנד סעיף כג). ומי שיכול לקחת יום חופש, רצוי שיקח יום חופש בתשעה באב.

בכלל איסור מלאכה הכוונה לדברים המסיחים את הדעת, דהיינו מלאכות משמעותיות, ולא במובן של איסור מלאכה בשבת או יום טוב.

שאילת שלום – אין שואלים בשלום בתשעה באב, וגם אין אומרים בוקר טוב וכדומה. מי שבירכו אותו בשלום או בוקר טוב, רשאי וצריך להשיב, אלא שישיב בכובד ראש ובשפה רפה.

תלמוד תורה – אסור ללמוד תורה בתשעה באב, מלבד ענייני חורבן בית המקדש, וראו פירוט להלן.

ישיבה על הארץ – נוהגים לשבת על הארץ, כמו אבלים, עד חצות היום.

שינה – נוהגים לישון בצורה קצת פחות נוחה מאשר במשך השנה. הדוגמא של הרמ"א – מי שרגיל לישון עם שתי כריות, שישן עם כרית אחת (שו"ע תרנה, סעיף ב).

מוצאי הצום

צאת הצום – 20 דקות אחרי השקיעה.

יש לעשות הבדלה, וניתן לשתות בה יין (משנ"ב תקנו, סק"ג). אין מברכים בורא מיני בשמים או בורא מאורי האש.

היות שמדובר בתשעה באב נדחה, אין נוהגים בשאר ענייני אבלות במוצאי הצום, אלא רק שלא לאכול בשר ולא לשתות יין (כאמור, חוץ מההבדלה). תספורת, כיבוס, נגינה וכן הלאה – מותרים.

מה עושים במהלך הצום

כאמור, במהלך הצום צריך להתמקד בעיסוק בעניינים הקשורים לחורבן, וצריך להשתדל להימנע מלהסיח את הדעת מהאבלות. אפשר לשחק עם הילדים וכדומה, אבל יש להשתדל להימנע מקריאת עיתונים, פייסבוק וכן הלאה, אם זה לא קשור לענייני תשעה באב.

חורבן בית המקדש הוא סימן להתרחקותו של הקב"ה מאיתנו. ההתרחקות הזו באה לידי ביטוי גם בכל צרות הגלות. לכן, גם עיסוק בצרות השונות שאירעו לעם ישראל לאורך ההיסטוריה, הוא חלק מהעיסוק באבלות הקשורה לחורבן.

בתחום התורני, ניתן לקרוא את כל ירמיהו כמעט, מלבד הפרקים העוסקים בנחמה, כנ"ל ביחזקאל וישעיהו, ששם פרקי הפורענות מעטים יותר.

אפשר לקרוא גם את ספרו של הרב ד"ר בני לאו על ירמיהו, כדי להבין את ההיסטוריה של התקופה. אפשר גם לראות את הסרט ירמיהו (באנגלית, עם כתוביות. עם הטיות נוצריות מסויימות, אבל די נאמן מבחינה היסטורית. זמין ביוטיוב, כאן.) או את הסרט 'אגדת חורבן' (זמין ביוטיוב, כאן).

אפשר לקרוא את אגדות החורבן בגיטין נה: חלקים מהן קיימות גם בספר האגדה של ביאליק.

בתחום ספרות החול – ספר 'מלחמת היהודים עם הרומאים' של יוספוס פלביוס.

לילדים צעירים יותר, יש תכנית של קשת וענן על החורבן. נמצאת ביוטיוב גם כן.

אפשר לקרוא ספרות שעוסקת בשואה. מומלץ ספר בשם 'אני מאמין' על אנשי אמונה בשואה. ויש כמובן עוד הרבה ספרות בנושא.

גם את הילדים ניתן להפעיל בתחומים שקשורים למקדש ולחורבן. בין אם מדובר בבניית דגם של המקדש מלגו, או בצביעה ויצירה של דברים שקשורים למקדש, ובין אם סיפור הרקע ההיסטורי של חורבן שני בתי המקדש. סך הכל, לצערנו הרב ישנם קווי דמיון רבים בין הבעיות שהיו בעם ישראל ערב שני החורבנות, ובין המצב היום.

אני, באופן אישי, משתדל במחצית הראשונה של הצום, עד חצות היום בערך, להתמקד באבלות. לקרוא, ופשוט להרגיש חלק. בחצי השני של היום, לעבור גם לחזרה בתשובה, ולבדוק עד כמה שאפשר איפה אפשר להשתפר כדי לקרב את בנין המקדש.

כֹּה אָמַר ה' צְבָ-אוֹת צוֹם הָרְבִיעִי וְצוֹם הַחֲמִישִׁי וְצוֹם הַשְּׁבִיעִי וְצוֹם הָעֲשִׂירִי יִהְיֶה לְבֵית יְהוּדָה לְשָׂשׂוֹן וּלְשִׂמְחָה וּלְמֹעֲדִים טוֹבִים וְהָאֱמֶת וְהַשָּׁלוֹם אֱהָבוּ.