השאלה
אני מטופלת בקביעות אצל רופאה מסויימת. לדעתי, היחס שהרופאה נוהגת בו כלפי אינו טוב, וכך לא אמור רופא להתייחס. אני עוזבת את הרופאה, אבל רוצה גם להתלונן עליה בקופת החולים.
האם מותר לעשות כן, או שאני צריכה קודם לדבר בעצמי עם הרופאה, דבר שיהיה לא נעים עבורי?
תשובה
את רשאית להתלונן על הרופאה. כמובן, יש להקפיד לספר את הדברים כהווייתם, ולא להגזים בתיאור מעשיה של הרופאה.
נימוקים
עצם התלונה שלך, היא מה שנקרא 'לשון הרע לתועלת'. אלא, שלכאורה, אחד הכללים שכתב החפץ חיים ביחס ללשון הרע לתועלת (הלכות לשון הרע כלל י סעיף ב) הוא: "שיוכיח מתחילה את החוטא בלשון רכה". ואילו את מבקשת להתלונן בלי להוכיח את הרופאה.
עם זאת, לענ"ד, אין צורך בתוכחה לרופאה משני נימוקים:
הציץ אליעזר (חלק כ סימן נב) נשאל שאלה דומה, ביחס לחוות דעת שרופא בכיר צריך לתת עבור רופאים צעירים, והוא מכתיב אותם למזכירתו. למה אין בזה משום לשון הרע. הציץ אליעזר עונה שהיות שהרופאים יודעים מראש על הנוהל הזה, הרי שהסכימו לכך מראש. כמובן, הוא הדין ביחס לתלונות על רופא בקופה. זהו נוהל קבוע בקופות חולים ובמוסדות דומים, ועל כן, כל מי שמתקבל לעבוד, מסכים על הנוהל הזה.
בהמשך דבריו, הוא מרחיב יותר את ההיתר הזה, ומציין שכיוון שהרופא הוא חלק ממוסד, הרי שהמוסד כולו נחשב כאיש אחד לעניין זה:
מכיון שאחרת לא יוכל הרופא למלא תפקידו כראוי, ומוכרח לעזרת מזכיר או מזכירה כדי להכתיב על ידה את התוצאות. ומוכן זאת מראש, אם כן נחשב הכל גוף אורגני רצוף אחד בבחינה של שלוחו כגופו לבירור ומיצוי והמצאת מסקנות כפי הנדרש, ומעלין איפוא זאת כאילו הרופא משמיע לעצמו ומכתיב לעצמו ביד ארוכה התוצאות כדי להמציאם לרופא המשפחה, וכדומה. ועל כן כשם שההכתבה של הרופא אל רופא המשפחה לא נחשב בגדר של לה"ר כך גם ההכתבה לרופא המשפחה באמצעות מזכירתו המיועדת לכך מראש לא נחשב בגדר לה"ר מה שנודע לה עי"ז התוצאות כי זה בגדר של כגופו, זאת אומרת שהדבר בא בפני הגוף האורגני, והגוף האורגני המטפל בדבר משיב על התוצאות.
על כן, גם בנדון דידן, היות שהרופאה היא חלק מקופת החולים, את בעצם מתלוננת כלפי חלק אחר של המסגרת, ועדיין זו כאילו תלונה בפני הרופאה עצמה.
נימוק שני הוא מדברי החפץ חיים עצמו. בהלכות רכילות (כלל ט אות ב) החפץ חיים גם כן דן בשאלת לשון הרע לתועלת, אבל שם השמיט את התנאי של תוכחה מוקדמת. ובבאר מים חיים (שם אות ט) נימק את הדבר:
עתה אבאר מה שחיסרתי כאן הפרט דהוכחה דבשלמא שם הוא מענין שכבר עבר, וסיפורו הוא רק כדי לקנא לאמת, ולהכי הוצרכנו להוכיחו מתחלה, אולי נראה שיתקן הנדון בעצמו את הדבר… אבל כאן דאיירינן לענין לשמור לאחד שלא תגיע לו רעה מאיש הזה שהוא גנב… מה יועיל הוכחה. אפילו אם יבטיחנו שלא יעשה עוד כזה, אולי לא יקיים דברו.
הוא הדין בנדון דידן. את לא מתלוננת סתם כדי שהרופאה תתנצל על חטאי העבר, אלא כדי לשנות את דרכיה בעתיד – עבור מטופלות אחרות. מי ייטיב לפקח על כך שהרופאה תשנה את דרכיה – את או הממונים על הרופאה?
על כן, מותר לך להתלונן, כפי שמקובל. כמובן, תוך הקפדה שלא להגזים בתיאור האירועים.