בתחילת הפרשה, משה מספר כיצד נבחרו השופטים הראשונים של עם ישראל: "וָאֶקַּח אֶת רָאשֵׁי שִׁבְטֵיכֶם אֲנָשִׁים חֲכָמִים וִידֻעִים וָאֶתֵּן אוֹתָם רָאשִׁים עֲלֵיכֶם". עם בחירתם, משה גם מצווה אותם לנהוג בצדק במשפטם, כשההתחלה של משפט צדק היא "שָׁמֹעַ בֵּין אֲחֵיכֶם". הגמרא בסנהדרין (ז:) מסבירה, שמצוות "שמע בין אחיכם" הנה אזהרה לשופטים, שלא ישמעו דבריו של בעל דין אחד בלי נוכחות בעל הדין השני.

הרמב"ם (הלכות סנהדרין כא, ז) אומר, שהלאו הזה אינו רלוונטי רק לדיינים ולמסגרת בית הדין, אלא כל מי שמקבל לשון הרע על חברו, עובר על לאו זה. כי כל אחד מאיתנו מקבל החלטות במשך חייו, הנשענות על מידע שקיבל מאחרים, ולעיתים רבות, על סמך מידע שקיבל מאדם אחד על חברו. וכל אחד מאיתנו צריך לנהוג באותה מידת צדק, שבה נדרשים גם הדיינים לנהוג.

ככל שהתקשורת מתרבה ומתפתחת, כך כמות המידע שאנו מקבלים על אנשים אחרים הולכת וגדלה, ויתירה מכך, אנו גם מגדילים את היכולת שלנו להפיץ מידע על אחרים. דווקא בשל כך, עלינו להגביר את מידת הזהירות שלנו בשימוש במידע הזה. לזכור שלא פעם, אנו שומעים מידע חד צדדי וחלקי, ואיתו אנו ממהרים לחרוץ את גורלו של האחר.

אחד החטאים שהובילו לחורבן היה איסור לשון הרע. כך אומר הנביא ירמיה: "חֵץ שָׁחוּט לְשׁוֹנָם מִרְמָה, דִבֵּר בְּפִיו שָׁלוֹם אֶת רֵעֵהוּ יְדַבֵּר וּבְקִרְבּוֹ יָשִׂים אָרְבּוֹ – הַעַל אֵלֶּה לֹא אֶפְקָד בָּם… ". ואחת הדרכים לתיקון החורבן, היא התחזקות בשמירת הלשון, ותחילתה בזהירות שלא להאמין לכל דבר שאנו שומעים, בלי בירור משמעותי של הדברים.