חכמים אסרו לטאטא את הבית בשבת. נאמרו שני טעמים בעניין: ראשית, כשמטאטאים משטח לא מרוצף, יש בכך משום השוואת גומות, שהיא תולדה של מלאכת בונה. ועוד, הלא כשמטאטאים מזיזים עפר ופסולת, וזה טלטול של מוקצה.
השו"ע (שלז, ב) פסק שהטעם הוא השוואת גומות, ולכן התיר לטאטא אזור מרוצף. אבל הרמ"א החמיר גם במרוצף, וסובר שגזרו גם באזור מרוצף, משום האזורים שאינם מרוצים.
למעשה, במקומות שבהם הכל מרוצף, התירו לטאטא (באה"ל שלז, ב ד"ה ויש מחמירין). אמנם, מחוץ לבית, בחצר או בסוכה, יהיה איסור טאטוא, בגלל זה.
איסור נוסף הוא לשטוף את הבית. איסור זה חמור יותר, שכן הבית צריך טאטוא מדי יום, אבל שטיפה אפשר לעיתים רחוקות יותר. על כן, אסור לשטוף את הבית סתם כך במהלך השבת. אבל, כאשר הרצפה התלכלכה באופן חריג, כגון שנשפך משהו על הרצפה, מותר גם לשטוף את הרצפה (שמירת שבת כהלכתה פרק כג הערות כד, כז; ילקוט יוסף שלז, ב).
כאשר שוטפים את הבית, ניתן להשתמש גם בסמרטוט כדי לנגב את הרצפה באופן שלא יישארו סימנים, ובלבד שיקפיד שלא לסחוט את הסמרטוט – לא סחיטה לאחר השטיפה, וגם לא לחיצה בכח רב תוך כדי השטיפה, שעלולה לסחוט את המים מהסמרטוט.
להרחבה ניתן לקרוא כאן