השאלה
אני מתפלל שחרית מוקדם, לפני שאני יוצא לעבודה. כשאני מגיע לעבודה, לפעמים מבקשים ממני להשלים שם מנין. מבחינתי, הזמן הזה הוא קריטי, וגורם לכך שאני מפסיד כל מיני בונוסים שהייתי יכול לקבל בעבודה.
האם אני חייב לעזור להשלים את המנין?
תשובה
היות שאתה לא מתפלל קבוע של המנין הזה, ויש כאן גם הפסד ממון, אין חובה להישאר כדי להשלים להם מנין.
נימוקים
הרמב"ם (תפילה יא, א) פוסק:
כל מקום שיש בו עשרה מישראל צריך להכין לו בית שיכנסו בו לתפלה בכל עת תפלה ומקום זה נקרא בית הכנסת, וכופין בני העיר זה את זה לבנות להם בה"כ ולקנות להם ספר תורה נביאים וכתובים.
ובהגהות מיימוניות (שם אות א) כתב:
ומכאן פסק מורי רבינו ה"ה עיר שאין בה אלא עשרה ואחד מהן רוצה לצאת משם בימים הנוראים שכופין אותו לישאר או להשכיר אחר במקומו. דכיון דהמנהג בכל תפוצות הגולה שאפילו מי שאין להם מנין שלם שוכרים אחד או שנים או יוצאים למקום אחר שיש שם מנין הוי דומיא דבית הכנסת וספר תורה ושאר דברים שכופין בני העיר זה את זה… ודמיא ממש להא דתניא התם מי שהיה בלן לרבים או ספר לרבים ונחתום לרבים ואין שם אחר אלא הוא והגיע שעת הרגל ומבקש לילך לביתו יכולין לעכב על ידו עד שיעמיד אחר תחתיו. אבל אם יש שם אחר בלא הוא אין יכולים לכופו שישאר או שישכור אחר במקומו ולא חיישינן לשמא יצטרך אחד לנקביו או יארע לו אונס אחר ויצטרכו להמתין עד שיעבור אונסו דאם כן אין לדבר סוף…
וכן פסק גם בשו"ע (או"ח נה, כא – כב):
עיר שאין בה אלא עשרה, ואחד מהם רוצה לצאת בימים הנוראים, מחייבין אותו לישאר או להשכיר אחר במקומו… אין כופין להשכיר להשלים מנין, כי אם בימים הנוראים, וכגון שאין חסרים כי אם אחד או שנים, אלא אם כן מנהג קבוע ומפורסם בעיר לכוף להשכיר אפילו בחסרון ג' או ד'.
הגה: וכן במקום שאין מנין תמיד בבהכ"נ, כופין זה את זה בקנסות שיבאו תמיד מנין לבהכ"נ, שלא יתבטל התמיד…
הרי לן, שהחיוב שיהיה בית כנסת בעיר אינו חיוב רק על קיומו של המבנה, אלא שיתפללו בו במנין, ועל כן, מוטלת החובה על כל אחד מבני העיר לדאוג לכך שיהיה מנין.
והיה נראה לומר, שהחיוב הוא על בני העיר, שיהיו בתי כנסת בעיר. אבל אם יש כמה בתי כנסת ויש בהם מנין, אין חובה להשלים מנין בכל בית כנסת שבעיר. וכן כתב בערוך השולחן (סעיף כו). אבל מהמשנה ברורה נראה לא כך. שכן, המשנ"ב (סקע"ג) כותב:
ובקהלות קטנות יש לכוף הבחורים והלומדים שילכו לבהכ"נ במקום שאין מנין תדיר כי זמן תורה לחוד ודוקא קהלות גדולות אז יש ללומדים להתפלל במקום לימודם שיש בלא"ה בבהכ"נ צבור משא"כ בקיבוץ קטן כזה.
והרי מן הסתם הבחורים לומדים בבית מדרש ויש שם מנין, ואף על פי כן, כופים אותם ללכת לבית הכנסת. ומכאן למד האגרות משה (או"ח ג, טז), שיש חובה להשלים מנין גם אם יש בתי כנסת אחרים בעיר, שניתן להתפלל בהם:
ולכן צריך לומר דאיירי דגם בבהמ"ד ישארו מנין, וכוונתו הוא לכוף שילכו מנין להתפלל גם בבהכ"נ כדי שלא יתבטל התמיד גם שם. וא"כ יש למילף מזה דאף שיש גם עוד ביהכ"נ שהולכים שם להתפלל צריכים אלו השייכים לביהכ"נ זה לראות שיהיה מנין בכל יום שלא יתבטל התמיד מביהכ"נ זה.
אמנם, אף מדברי האגרות משה ברור, שהחיוב מוטל רק על מי ששייכים לבית הכנסת הזה. קרי שהם מתפללים קבועים בו בשבתות וכיו"ב. אבל מי שאינו מתפלל בדרך כלל בבית הכנסת, אין מוטלת עליו החובה להשלים מנין עבור המתפללים.
החיוב שעסקנו בו עד עתה, הוא חיוב מעין ממוני, מדיני שותפים, והוא מהחובה של בני בית הכנסת לדאוג לכך שבית הכנסת יתפקד. אולם, מלבדו, יש גם חיוב לסייע בעד אחרים בקיום מצווה, כפי שכתב בשו"ת מהר"ם שיק (או"ח שכב). אבל, אין כופין על חיוב זה, כפי שכתב המהר"ם שיק עצמו. ועוד יש לציין, שחיוב זה הוא מצד גמילות חסדים, וחיוב גמילות חסדים אינו קיים במקום שבו מפסיד ממון, או אפילו נמנע מלהרוויח, כמבואר במשנה בבבא מציעא (ל:), שאם עובד וצריך להתבטל מעבודתו בשביל לקיים השבת אבדה, אינו חייב לעשות כן.
ועוד יש לציין, שאף עצם התפילה במנין, לא ברור שהיא קיימת במקום הפסד ממון. ובתפילה כהלכתה (פרק ח סעיף י) כתב שאם התפילה במנין תגרום לו לאחר לעבודתו, יכול להתפלל ביחידות. וברור שהחובה להשלים מנין עבור אחרים אינה גדולה יותר מהחובה להתפלל במנין.
אם כן, החיוב מדיני שותפים רובץ רק על מתפללי בית הכנסת, ולא על אדם שאינו מתפלל בבית הכנסת. וכיוון שהמנין במקום העבודה שלך אינו המנין הקבוע שלך, לא שייך לדבר עליו במונחים של בית הכנסת, ובפרט במקום הפסד ממון.
ולגבי החיוב לסייע לכל אדם במצוות, גם הוא אינו קיים במקום הפסד ממון.
שלום וברכה,
התפילה היא אמצעי ולא מטרה שלעצמה. גם הממון הוא אמצעי .
אך אהבת ישראל היא לא אמצעי אלה מטרה .
איך יעמוד יהודי ויראה את אחיו ללא מניין ולא יצטרף אליהם .
בדיוק בגלל זה הגאולה תלויה באהבת חינם, לא בתפילה לא בלימוד תורה ולא בממון.
מי שרוצה להביא גאולה לעולם ישלים מנין לאחיו .
ואהבת לרעך כמוך אני ה' זה דאורייתא .
התפילה זה דרבנן.
העבודה לפרנסה- זה קללה .
בחרת בחיים.
כמה מבלבולים יש בדור שלנו , רחמנא ליצלן
ראשית, כל מה שכתבתי מגובה בדברי הפוסקים. כך שכשאתה כותב שיש מבולבלים בדור וכו', זכור שאתה מדבר גם על בעל תפילה כהלכתה, תלמידו של הגרש"ז אוירבך.
מעבר לכך, אדם אינו מצווה בהשבת אבידה במקום שהוא מפסיד כסף. זו משנה מפורשת. האם גם המשנה התעלמה ממצוות אהבת ישראל?
תפילה היא דרבנן, תפילה במנין היא דרבנן. אולי אלו שרוצים להתפלל במנין יאהבו את היהודי היקר שמאחר לעבודתו ומאבד את פרנסתו, ויניחו לו ללכת לעבודה ויתפללו בלי מנין? או שיחפשו מנין בבית כנסת אחר?
השפה שלך לא ממש מכבדת, ולא כ"כ מזמינה תגובה, ובכל זאת, ניסיתי