מהו טעמו של איסור שעטנז? האיסור הזה מופיע גם בפרשת קדושים, יחד עם איסורי הכלאים האחרים, ושם הפסוק מתחיל "את חקתי תשמרו. בהמתך לא תרביע כלאים, שדך לא תזרע כלאים ובגד כלאים שעטנז לא יעלה עליך". הרי שאיסור זה הוא מן החוקות, כגזירת מלך.
ובכל זאת, כמה מן המפרשים מחפשים טעם למצוות כלאים. החזקוני הולך ממש אחורה כדי להסביר את המצוה הזו, וכותב שאיסור שעטנז קשור לסיפור קין והבל.
קין היה עובד אדמה. הבל היה רועה צאן. שעטנז הוא חיבור של פשתן, מפירות האדמה, עם הצמר, מבעלי החיים. בגד שעטנז מזכיר את התקלה שקרתה מהמפגש בין קין להבל.
התורה אינה מספרת לנו על מה בדיוק התווכחו קין והבל, מה שהוביל למעשה הרצח הזה. בחז"ל אנו מוצאים, שהם התווכחו, בין השאר, על השאלה כיצד לחלק ביניהם את העולם: אמרו: בוא ונחלק העולם, אחד נטל את הקרקעות ואחד נטל המיטלטלין. זה אמר הארץ שאתה עומד עליה שלי, וזה אמר מה שאתה לבוש שלי הוא. זה אמר פשוט בגדיך וזה אמר פרח באוויר ואל תעמוד על הקרקע. מתוך כן 'ויקם קין אל הבל' (שם) וגו'.
הויכוח הזה הוא פשוט מגוחך. כל העולם מתחלק בין שני אנשים, ובכל זאת הם לא מצליחים לחלק באופן שאינו מאפשר מחלוקת.
הסיפור של קין והבל, על פי הסבר זה, הוא הסיפור של חוסר ההצלחה שלנו להסתדר עם האחר. לתת לו מקום, ולאפשר לו לחיות לצידנו. חוסר הצלחה שטבוע באופי האנושי הבסיסי. האדם לעולם נאבק להרחיב את שליטתו, ואינו משלים עם העובדה שהאחר נמצא לידו.
זהו סיפור עצוב מאוד, והוא פצע פעור בהיסטוריה של המין האנושי. כל כך כואב, שהתורה רוצה להזכיר לנו אותו בקביעות, ולכן אוסרת עלינו ללבוש בגד המשלב בין קין והבל.
החזקוני נותן טעם נוסף. בבגדי כהונה יש שעטנז, והתורה מדגישה, שהשעטנז שמור לבגדי כהונה. למעשה, לא רק לבגדי כהונה, כי גם בציצית יש אפשרות ללכת עם בגד שעטנז.
אם נחבר בין הטעם הזה לטעם הראשון בחזקוני, אולי צריך לומר, שהתורה אומרת, שאף שהאדם הוא בטבעו יצור של מאבקים, שלא יכול לאפשר מקום לאחר, יש דרך להשתנות. התורה משנה אותנו ומשפרת אותנו, ומאפשרת לנו להגיע למקום שבו מתגברים על היסודות הרעים שבנפשנו. לכן, כשאדם מתקדש, דהיינו אצל הכהנים, וגם בבגד שיותר מכל מסמל את שמירת המצוות, ניתן ללכת עם שעטנז.