יש לי הוכחה חזקה מאוד, שמשה רבנו היה פולני. המטרה המוצהרת של שירת האזינו, כפי שמשה מציג אותה בסוף פרשת וילך היא שהקב"ה יוכל להגיד לעם ישראל "אמרתי לכם".
כך אומרת התורה:
"וְעַתָּה, כִּתְבוּ לָכֶם אֶת-הַשִּׁירָה הַזֹּאת, וְלַמְּדָהּ אֶת-בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל, שִׂימָהּ בְּפִיהֶם: לְמַעַן תִּהְיֶה-לִּי הַשִּׁירָה הַזֹּאת, לְעֵד–בִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל. כִּי-אֲבִיאֶנּוּ אֶל-הָאֲדָמָה אֲשֶׁר-נִשְׁבַּעְתִּי לַאֲבֹתָיו, זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ, וְאָכַל וְשָׂבַע, וְדָשֵׁן; וּפָנָה אֶל-אֱלֹהִים אֲחֵרִים, וַעֲבָדוּם, וְנִאֲצוּנִי, וְהֵפֵר אֶת-בְּרִיתִי. וְהָיָה כִּי-תִמְצֶאן אֹתוֹ רָעוֹת רַבּוֹת, וְצָרוֹת, וְעָנְתָה הַשִּׁירָה הַזֹּאת לְפָנָיו לְעֵד, כִּי לֹא תִשָּׁכַח מִפִּי זַרְעוֹ: כִּי יָדַעְתִּי אֶת-יִצְרוֹ, אֲשֶׁר הוּא עֹשֶׂה הַיּוֹם, בְּטֶרֶם אֲבִיאֶנּוּ, אֶל-הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי".
אלא שאם זה המצב, שירת האזינו היתה צריכה להסתיים בערך באמצע שלה, עם תיאור הפורענות הקשה של הקב"ה בעם ישראל. מה המשמעות של המשך השירה?
בנקודה הזו נחלקו רבי יהודה ורבי נחמיה. לדעת רבי יהודה, כל המשך השירה מדבר אל עם ישראל, והכל זו תוכחה ארוכה לעם ישראל, שלא מבינים מדוע באות עליהם הצרות. "לו חכמו ישכילו זאת". אמנם, גם לפי רבי יהודה, יש נחמה מסויימת בסוף של הפרשה, על כך שבשירת האזינו, הקב"ה לא מתנה את הגאולה העתידה בתשובה של עם ישראל. ואולי מצבו של עם ישראל אחרי השואה, מתאים לקריאה הזו של השירה.
אבל לרבי נחמיה ישנה קריאה אחרת. לדעתו, השירה בשלב זה מכוונת כלפי הגויים. איך הם לא מבינים שהם מנצחים רק בגלל שהקב"ה לטובתם? וממילא, הקב"ה יגאל אותנו בסופו של דבר, לא למען עם ישראל, אלא מפני חילול השם שבמצבו הקשה של עם ישראל. כך אומר בפירוש יחזקאל הנביא (פרק לו):
"וַיָּבוֹא, אֶל-הַגּוֹיִם אֲשֶׁר-בָּאוּ שָׁם, וַיְחַלְּלוּ, אֶת-שֵׁם קָדְשִׁי–בֶּאֱמֹר לָהֶם עַם-ה' אֵלֶּה, וּמֵאַרְצוֹ יָצָאוּ. וָאֶחְמֹל, עַל-שֵׁם קָדְשִׁי, אֲשֶׁר חִלְּלֻהוּ בֵּית יִשְׂרָאֵל, בַּגּוֹיִם אֲשֶׁר-בָּאוּ שָׁמָּה".
ברמה מסויימת, אלו מילים די קשות. הקב"ה יגאל אותנו לא מפני אהבתו אותנו, אלא רק כדי לקדש את שמו הגדול. אבל מצד שני הפרשנות הזו מעניקה משמעות חדשה לתפקידו של עם ישראל. מסתבר, לפי רבי נחמיה, שאנו לא חיים לבד בעולם. יש גם גויים, והקב"ה מתעניין גם בהם. ובעצם, השאלה אם שמו של הקב"ה יתקדש בקרבם חשובה ומשמעותית. היא אפילו חשובה ומשמעותית יותר מאשר הברית בין הקב"ה לעם ישראל.
התפקיד שלנו, כעם ישראל, הוא להיות נושאי שמו הטוב של הקב"ה. אנו מקדשים את שמו של הקב"ה – לעיני הגויים.
המחשבה הזו, והשאלה של המשמעות שלה ראוי לה שתרחף בתודעה שלנו דווקא בימים האלו, עם פרוס חג הסוכות. כי בחג הסוכות יש אלמנט רחב של חג בין לאומי וכלל אנושי, שהרי אנו מקריבים בו שבעים פרים, כנגד שבעים אומות העולם.