דיני ארבעת המינים

הערבה

ערבה שנקטם ראשה פסולה. לכן יש כאלו המהדרים לחפש ערבה שמקצה הענף העליון צומח עלה. מה שמכונה 'לבלוב'. אם רק העלה הזה נקטם, הערבה כשרה. כמו כן, ערבה שנשרו רוב עליה, פסולה. מי שמשתמש בקוישלך צריך להיזהר במיוחד, שהעלים לא נשרו במהלך הכנסת הערבה.

ערבה יבשה, פסולה. וצריך לדעת, ששיעור היבשות הוא לא כאשר העלים מתפוררים (מה שנקרא 'נפרך בציפורן') אלא שהעלים מלבינים מחמת היובש (שו"ע תרמו, ז). עם זאת, רבים נוהגים להחליף ערבות מדי יום או יומים, כדי שיהיו ערבות טריות. ובוודאי שיש בזה הידור.

ההדס

כמובן, ההדס צריך להיות  משולש. לכתחילה רצוי משולש בכל ארכו, אבל מה שמעכב, זה משולש ברוב שיעור של ג' טפחים (שו"ע תרמו, ה).

נקטם ראשו  בהדס פחות פסול מאשר בערבה, ורק לכתחילה אם יכול למצוא הדס אחר, עדיף. עם זאת, יש להקפיד לחתוך את הענף כך שהעלים יסתירו את קטימת הענף (שו"ע תרמו י, ושעה"צ לב).

בהדס יש הידור, שיהיו העלים חופים ממש את הגזע, דהיינו שכל עלה יגיע לתחילת העלה שבא אחריו.

הלולב

הלולב צריך להיות ישר. לכתחילה, צריך שיהיה ישר לגמרי. אבל גם אם נתעקם, כל עוד לא נתעקם מאוד, שנהיה עקום כמגל (וזה אינו מצוי בכלל), הוא כשר.

אם העלים העליונים כפופים מאוד, זה כשר (שו"ע תרמה, ט), אבל המשנ"ב (שם סק"מ) כותב שאין להשתמש בלולב כזה אם יש לו אחר.

לדעת רוב הראשונים, רק כאשר נחלקו כל העלים של הלולב, הלולב פסול. אבל הרמ"א (שם סעיף ג) כותב שנוהגים להחמיר שאם העלה העליון לבד נחלק ברובו, הלולב פסול. ונוהגים להדר, שהעלה העליון יהיה סגור כולו, או לכל הפחות שיפתח פחות מטפח (רמ"א שם, ומשנ"ב שם סקי"ט).

פסול זה, של 'נחלקה התיומת' הוא רק ביום הראשון. אבל בשאר הימים, הלולב כשר אף שהתיומת נחלקה (משנ"ב שם סקי"ז).

האתרוג

עיקר הבעיות באתרוג הוא כשיש עליו נקודות או כתמים בצבע הפוסל. הצבעים הפוסלים הם שחור, או לבן בהיר מאוד.  אבל אם מדובר בכתמים בצבע  אפור או  חום, הכתמים אינם פוסלים כלל.

כדי שכתם יפסול את האתרוג, צריך שהוא יהיה על חוטמו של האתרוג, קרי החלק של האתרוג שבו הוא מתחיל להיות צר יותר עד לאזור הפיטם, או שיש שלושה כתמים, שאם נקיף אותם, יווצר  שטח שהוא רובו של האתרוג. אם שלושת הכתמים נראים מצד אחד, ברור שהם אינם מכסים את רובו של האתרוג.

ביחס לפיטם – אם ניטל כל הפיטם, עד שנשאר רק האתרוג ממש, פסול. אם נשאר כלשהו שבולט, כשר. ואין בזה הבדל בין היום הראשון לשאר הימים.

אתרוג שגדל מראש בלי פיטם – כשר.

עוד הלכות לארבעת המינים

לכתחילה, יש לאגוד את שלושת המינים (מלבד האתרוג). הכוונה היא לקשור את שלושת המינים כדי שהם יהיו אחוזים זה בזה. רבים משתמשים בקשר העשוי מעלי לולב, אם כי ניתן להשתמש בכל דבר שיחזיק את שלושת המינים ביחד (גם בחוט או באזיקון וכו'). מי שמשתמש בקוישלך, צריך לשים לב, כי פעמים רבות הקוישלך בעצם לא מחזיק את שלושת המינים ביחד, ואם יחזיקו בלולב לחוד, ההדסים והערבות יפלו. על כן, יש לקשור, מלבד הקוישלך, את שלושת המינים.

כשנוטלים את ארבעת המינים, יש לשים לב להחזיק את האתרוג ביד אחת, ואת שלושת המינים האחרים ביד השניה (משנ"ב תרנ"א, סקט"ו). לכתחילה, יש להקפיד לעשות זאת גם בזמן ההלל ובהושענות (מה שאומר ששתי הידים תפוסות, וצריך להחזיק את הסידור בחכמה).

דיני ישיבה בסוכה

מתי חייבים להיות בסוכה

לכתחילה, צריך להשתדל להיות בסוכה כמה שיותר. הכלל הבסיסי הוא: "אם אין לך מה לעשות, תעשה את זה בסוכה". ולכן יש להשתדל שהסוכה תהיה נוחה לישיבה ככל האפשר.

עם זאת, מה שחייבים לעשות בסוכה, ומי שלא עושה את זה הוא בגדר מבטל מצוות עשה, זה רק לישון ולאכול בסוכה.

לגבי שינה – לכתחילה יש לישון בסוכה. אנשים נשואים שנוהגים להקל ולא לישון בסוכה, יש להם על מה לסמוך. כשצריכים לקיים מצוות עונה, בוודאי שיש לישון בבית.

לגבי אכילה –

• מי שאוכל פת או מאפה מזונות שהוא קצת יותר מכביצה או יותר (אפילו בלי קביעת סעודה), וכן מי שקובע סעודה על תבשיל של מזונות (אטריות, עוגות וכן הלאה) חייב לשבת בסוכה.

קביעות סעודה היא כשזוהי הארוחה שלו, או כשאוכל עם עוד אנשים (כגון כשמזמינים מישהו לקפה ועוגה), וכן כשאוכלים עוגה בקידוש בשבת או יו"ט.

• מי שאוכל סעודת קבע שאינה מזונות (בשר ואורז למשל), אין חיוב גמור לשבת בסוכה, אבל ראוי מאוד להחמיר לאכול בסוכה (שו"ע תרלט ומשנ"ב סקט"ו).
• שאר אכילה ושתיה – אין חובה לאכול בסוכה, וכתוב שזה הידור לאכול ולשתות רק בסוכה.

טיולים – הפוסקים נחלקו אם מותר לאכול מחוץ לסוכה כשנמצאים בטיולים. למרות שמעיקר הדין נראה להקל בזה, למעשה ראוי להשתדל להחמיר. בדרך כלל, זה לא קשה למצוא סוכה בטיול, או לאכול רק דברים שאין חייבים לאכול בסוכה (אפשר להקל בסעודת קבע על דברים שאינם מזונות).

מתי מברכים על ישיבה בסוכה

הכלל העקרוני הוא, שסעודת קבע חייבת בסוכה, ומברכים עליה. אם רק נמצאים בסוכה בלי לאכול, למנהג הספרדים אין מברכים לישב בסוכה, ולמנהג האשכנזים, יכול לברך. ולכתחילה מומלץ גם לאכול מזונות.

• על אכילת יותר מכביצה פת, וכן על אכילת קבע של תבשיל או מאפה שעשוי מחמשת מיני דגן – לכל הדעות מברכים לישב בסוכה, שכן אלו בוודאי נחשבים סעודה.
• אכילה של סעודת קבע, גם אם אין בה חמשת מיני דגן (כגון בשר, אורז, תפו"א וכו') – ניתן לברך, גם למנהג הספרדים (פניני הלכה סוכות ג, ה).
• מי שאוכל מזונות, אבל לא בשיעור קביעת סעודה – למנהג הספרדים, לא מברכים. למנהג האשכנזים, מברכים. ורצוי שישב עוד מעט בסוכה (משנ"ב סקט"ז).
• אכילה שאינה מחמשת מיני דגן – לא מברכים.
• ישיבה ארוכה בסוכה בלי לאכול (למשל – מי שנכנס לסוכה רק כדי לישון) – למנהג הספרדים, לא מברך. למנהג האשכנזים, יכול לברך (משנ"ב סקמ"ח). וראוי לאכול כביצה מזונות.
• בהבדלה, גם מי שרק נכנס לסוכה להבדיל, יכול לברך לישב בסוכה (לוח ארץ ישראל, והליכות שלמה סוכות פרק ט סעיף יא). עם זאת, יש לשים לב, שאם הוא היה בסוכה, ורק הלך לבית הכנסת לערבית של מוצאי שבת או חג, אין לברך לישב בסוכה בהבדלה.

מי שיוצא מהסוכה – האם צריך לברך כשחוזר לסוכה

שאלה זו מתחלקת בין שני מצבים. מי שיצא מהסוכה שלו וחוזר אליה, ומי שיצא מהסוכה שלו, והולך לסוכה אחרת.

מי שיצא מהסוכה ודעתו לחזור אליה – אם יצא לזמן קצר, אינו חוזר ומברך. אם יצא לפרק זמן ארוך של כשעה, יכול לחזור ולברך.  (למנהג הספרדים רק כשיאכל, ולמנהג האשכנזים, כפי שנתבאר לעיל)

מי שיוצא מהסוכה ועובר לסוכה אחרת – אם לא היה באמצע סעודה, חוזר ומברך אפילו ביציאה קצרה. ואם יצא באמצע סעודה, יש מחלוקת ומספק אינו חוזר ומברך (פסקי תשובות תרלט אות יט שמסכם את כל העניין באריכות).