בפרשיות לך לך עד חיי שרה אנו עסוקים בלימוד תורתו של אברהם אבינו. 

חלק מתורתו של אברהם אבינונ קשור בדרכי ההשפעה על אחרים, שמאוד קשורה למידת החסד, שהיא מידתו של אברהם אבינו. "תתן אמת ליעקב חסד לאברהם", אומר הנביא מיכה.

אבל הפוסט הזה נועד להאיר נקודה נוספת מתורתו של אברהם אבינו, הפעם בתחום של בין אדם למקום.

לאחר הויכוח בין אברהם ובין הקב"ה ביחס לאנשי סדום, ולאחר שהקב"ה הופך את סדום, אומרת התורה: " וַיַּשְׁכֵּם אַבְרָהָם בַּבֹּקֶר אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר עָמַד שָׁם אֶת פְּנֵי ה'". הגמרא בברכות דורשת מהפסוק הזה, שאברהם תיקן את תפילת שחרית.

עוד לפני שדנים בהבדל שבין תפילת שחרית למנחה או ערבית, החידוש הראשון של אברהם היה בעצם תקנת התפילה היומית.

יש מחלוקת מפורסמת בין הרמב"ם לרמב"ן, אם התפילה היומיומית היא חובה מהתורה או מדרבנן. לדעת הרמב"ן, תפילה מהתורה, אם בכלל, זה רק בזמן צרה. תפילה כחובה קבועה, זה חידוש של חכמים, שנסמך על תקנתו של אברהם אבינו. כי להתפלל כשצריך, זה עניין אחד. אבל להתפלל בקביעות, כל יום, זה עניין אחר לגמרי.

למהר"ל יש התייחסות לעניין בנתיב העבודה (פרק ד):

משלימות התפלה שלא תהא תפלתו במקרה קרה, כי התפלה הוא הדביקות בו יתברך שהאדם מתדבק בתפלתו בו יתברך, ואם הדביקות הזה היא במקרה בלבד אינו נחשב דביקות כלל, כי כל מקרה הוא לזמן ולשעה ואינו תמידי אבל דבר שאינו מקרי הוא תמידי, לכך ראוי שיהיה הדביקות הזה שלא במקרה כלל. ועל זה באה האזהרה שיקבע מקום לתפלתו, וענין קביעות המקום לתפלה מפני כי קביעות המקום מורה שאין התפלה שלו במקרה כי המקרה אין לו קביעות, ואם יושב פעם אחד במקום זה ופעם במקום אחר דבר זה אינו קביעות כלל ואין זה דביקות בעצם רק מקרה קרה. 
ובפר"ק דברכות (ו:) אמר רבי חלבו אמר רב הונא כל הקובע מקום לתפלתו אלהי אברהם בעזרו וכשמת אומרים עליו אי חסיד אי עניו מתלמידיו של אברהם אבינו ואברהם מנא לן דקבע מקום דכתיב וישכם אברהם בבוקר אל המקום אשר עמד שם את פני ה' ואין עמידה אלא תפלה.

הקביעות של התפילה חשובה, משום שהיא עושה את הדבקות בקב"ה. להתפלל כל יום זה לא רק להתפלל בתחילת היום, אלא זה נותן צורה ומסגרת לכל היום. מי שרוצה להיות דבק בקב"ה כל היום, צריך שהתפילה תהיה חלק מהשלד הבסיסי של היום שלו. שתהיה נוכחת כל יום בחייו. לא רק כשבא או כשמתחשק.

אחרי שמגיעים לדבקות הזו, היא מובילה למשמעות חדשה של המושג של קביעות. בליקוטי מוהר"ן (רפד) נאמר:

שָׁמַעְתִּי בִּשְׁמוֹ, שֶׁהוֹכִיחַ אֶת אֶחָד שֶׁאָמַר לוֹ שֶׁאֵין לוֹ פְּנַאי לִלְמד מֵחֲמַת שֶׁעוֹסֵק בְּמַשָּׂא וּמַתָּן אָמַר: שֶׁאַף עַל פִּי כֵן רָאוּי לוֹ לַחֲטף אֵיזֶה זְמַן לַעֲסֹק בַּתּוֹרָה בְּכָל יוֹם וְאָמַר, שֶׁזֶּהוּ מַה שֶּׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (שַׁבָּת לא) שֶׁשּׁוֹאֲלִין אֶת הָאָדָם : קָבַעְתָּ עִתִּים לַתּוֹרָה ? קֶבַע הוּא לְשׁוֹן גְּזֵלָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (מִשְׁלֵי כ"ב) : "וְקָבַע אֶת קבְעֵיהֶם נָפֶשׁ" הַיְנוּ שֶׁשּׁוֹאֲלִין אֶת הָאָדָם, אִם גָּזַל מִן הַזְּמַן שֶׁהוּא טָרוּד בַּעֲסָקָיו אִם גָּזַלְתָּ מֵהֶן עִתִּים לַתּוֹרָה כִּי צָרִיך הָאָדָם לַחֲטף וְלִגְזל עִתִּים לַתּוֹרָה מִתּוֹך הַטִּרְדָּא וְהָעֵסֶק

כי כשאדם מחובר לקב"ה, אז ממילא, כשיש לו זמן פנוי, הוא מיד מנוצל למה שהוא דבוק בו – לתורה ולתפילה.

אבל כאמור, זו המדרגה הבאה. הדרך אליה עוברת דרך קביעות בתפילה שלנו. קביעות במובן של תפילה שלוש פעמים ביום כמובן, אבל של תפילה במקום מסודר, כשמפנים לתפילה זמן, וכשמתפנים נפשית לתפילה, תוך ניתוק מהפלאפונים ומ'עיתוני המגזר'.

ויהי רצון שנצליח לקבוע עתים לתפילה ולתורה,  ויתקיים בנו " אלהי אברהם בעזרו … אי חסיד אי עניו מתלמידיו של אברהם אבינו ".