65 שנה עברו מאז שאברהם עזב את משפחתו בחרן ועלה לארץ. וההתבוננות במפגש יכולה לספר לנו כמה דברים על הבדלי התפיסה המתגלים בין שני הענפים של המשפחה.

התורה מספרת לנו גם את הסיפור של שליחת העבד על ידי אברהם, וגם את האופן שבו העבד מספר על כך למשפחת בתואל. ויש כמה הבדלים בין שני הסיפורים. אנחנו נתייחס לשלושה מהם:

1. אברהם מתייחס לקב"ה בתור "א-הי השמים וא-הי הארץ". אבל העבד קורא לו רק (פס' מ) "ה' אֲשֶׁר הִתְהַלַּכְתִּי לְפָנָיו". זה כמובן שיקוף של העובדה שבבית בתואל חיים בתפיסה אלילית, שבה יש כמה אלילים. אין אחד שהוא א-הי השמים והארץ.

2. אברהם מבקש מהעבד להישבע (פס' ג): "אַשְׁבִּיעֲךָ בַּה' אֱ-הֵי הַשָּׁמַיִם וֵא-הֵי הָאָרֶץ". ואכן, העבד נשבע (פס' ט): "וַיָּשֶׂם הָעֶבֶד אֶת יָדוֹ תַּחַת יֶרֶךְ אַבְרָהָם אֲדֹנָיו וַיִּשָּׁבַע לוֹ עַל הַדָּבָר הַזֶּה".
   אבל בסיפור של העבד נאמר רק שאברהם השביע אותו (פס' לז), ושהטיל עליו אלה – קללה (פס' מא).

כשאנו נשבעים, יש בשבועה אלמנט של מחוייבות  לקיים את מוצא שפתינו, ויש אלמנט של עונש על מי שאינו עושה את זה. אני חושב, שאצל אברהם בולטת יותר התחושה של המחוייבות של העבד לקיים את שבועתו, אבל במה שהוא מספר למשפחת בתואל, ההתמקדות היא בקללה.

שני ההבדלים האלו משקפים הבדל תהומי בין אמונה בא-ל אחד, לאמונה בריבוי אלילים. כשיש ריבוי אלילים, הרי כל אליל מייצג כח אחד. אנחנו כבני אדם, משתמשים באלילים השונים כדי לקדם את האינטרסים שלנו. אז לפעמים שווה להתחנף לאליל אחד, לפעמים לאליל אחר. אני יכול להתהלך לפני אחד היום, ולפני אחר מחר. עבודת האליל היא בעצם דאגה לעצמי, לא לאליל. כשיש אמונה בא-ל אחד, ניתן להבין שיש לאמונה משמעות אחרת – אנו מקיימים מצוותיו כי זה מה שצריך לעשות. עבודה לשמה. ולא כסחר מכר בין אדם ואליל.

ולכן, גם אופי השבועה משתנה בין שתי האמונות. כשמאמינים באלילים, הסיבה לעמוד בשבועה היא רק הפחד מהעונש על הפרת שבועה. אבל כשמאמינים בא-ל אחד, המוקד הופך מעשיית הדבר כהתחנפות, לעשיית האמת מפני שהיא אמת. גם בעניינים שבין אדם למקום, וגם בעניינים שבין אדם לחברו.

אולי הבדלי התפיסה הזו משתקפים גם בהבדל נוסף בדבריו של העבד. אברהם לא רק מתייחס לתוארו של הקב"ה, אלא גם לקשר בינו ובין אברהם (פס' ז): "ה' אֱ-הֵי הַשָּׁמַיִם אֲשֶׁר לְקָחַנִי מִבֵּית אָבִי וּמֵאֶרֶץ מוֹלַדְתִּי וַאֲשֶׁר דִּבֶּר לִי וַאֲשֶׁר נִשְׁבַּע לִי לֵאמֹר לְזַרְעֲךָ אֶתֵּן אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת הוּא יִשְׁלַח מַלְאָכוֹ לְפָנֶיךָ וְלָקַחְתָּ אִשָּׁה לִבְנִי מִשָּׁם".

הקשר הזה, שלכאורה הוא משמעותי ביותר, חסר לחלוטין בדבריו של העבד למשפחת בתואל.

מערכת יחסים של סחר מכר בין אליל ובין אדם אפשרית. האדם 'מקדם את האינטרסים' של האליל בעולם, ובתמורה, האליל עוזר לו. אבל מחוייבות ארוכת טווח, כזו שאינה נגזרת של המעשים הקונקרטיים, חסרה בשיח האלילי, שהוא 'ביזנס' לכל דבר.

ברית בין עם ישראל ובין הקב"ה. כזו שיש בה בחירה בעם והבטחת ארץ לדורי דורות, לא נשענת על סחר מכר בינינו ובין הקב"ה. אלא על מחוייבות שלנו לעשות את האמת מפני שהיא אמת.

(מבוסס על דברים של הרב שמואל אריאל כאן)