שאלה
אדם הכין עוף בסיר ותיבל אותו בתערובת קנויה. לאחר הכנת העוף התברר שעל האריזה יש כיתוב כשר – חלבי. בבדיקת רשימת הרכיבים, נאמר שהתערובת מכילה אבקת חלב. לא ברור כמה.
בבירור שנעשה, התברר שהגוף שנתן את ההכשר למוצר הוא גוף שמרבית הכשרויות בארה"ב אינן סומכות על הכשרות שלו.
השאלה היא לגבי כשרותו של הסיר. יש לציין שהסיר עשוי מstoneware. השאלה היא אם הסיר זקוק להכשרה, ואם כן, האם ניתן להכשירו.
תשובה
למעשה נראה לי שיש לומר לשואל להגעיל את הכלי שלוש פעמים לפני שישתמש בו שנית.
נימוקים
כמה נושאים עומדים בבסיס הדיון שלנו:
א. מאחר ושאלת כשרותו של המוצר בכללותה אינה ברורה – מה הדין כשהכינו עוף עם תערובת שספק אם היא כשרה?
ב. אם התערובת כשרה, האם ניתן להניח שכמות אבקת החלב בתערובת בטלה בשישים בעוף?
ג. האם אופן הבישול של העוף מאפשר ביטול בשישים בכלל?
ד. אם הסיר זקוק להגעלה, האם ניתן להגעילו, או שמא החומר stoneware הוא כמו חרס ואינו ניתר בהגעלה?
א. עוף שהוכן עם תערובת שספק אם היא כשרה
לענ"ד ביחס לשאלה זו יש להקל לכל הפחות בדיעבד.
שהרי, לגבי בישולי נכרים מצאנו שאחד הטעמים לאיסור הוא שמא יאכילנו דברים אסורים (פת"ש בסימן קיג סק"א). ועם זאת, האיסור הוא רק בדבר העולה על שולחן מלכים, ואינו נאכל חי מחמת עצמו. אבל בשאר דברים, אין חוששים לחשש זה שמא מעורב איסור באוכל. ומסיבה זו מתיר הרמ"א (סעיף ב שם) לאכול ריבה שמכינים גויים, אף שיתכן שבהכנתה משתמשים גם בחומרים אסורים.
בנדון דידן יש לומר שהתערובת הזו כשלעצמה אינה נחשבת בישולי נכרים. בחלקת יעקב (יורה דעה סימן כז) כתב שתבלין שמכינים גויים, כיוון שהוא אינו ראוי לאכילה בפני עצמו, לא אהני בו הבישול, ואינו נחשב 'בישולי נכרים', וכן גם התערובת הזו אינה עולה על שולחן מלכים לאכלה כמות שהיא, לפני שמערבים אותו בעוף. ועיין ביחווה דעת (חלק ד סימן מב) לגבי שתיית קפה שקלו גויים, והוא הדין לנדון דידן.
עיון ברשימת הרכיבים של התערובת לא מראה שום דבר שהוא אסור כשלעצמו. ואף שיתכן שנתבשלו בכלי איסור או שהוסיפו עוד תוספים, סתם כלי גויים אינם בני יומם, והתוספים הנוספים, שאולי בכלל לא קיימים, מן הסתם בטלים.
על כן, אף שכמובן לכתחילה לא הייתי ממליץ על שימוש בתערובת זו, בנדון דידן, כשיש שאלה על כשרותו של הכלי שאולי אי אפשר להכשירו, יש לצרף סברא זו.
ב. ביטול אבקת החלב בשישים
לא ברור מה אחוז אבקת חלב בתוך התערובת, וגם אי אפשר לשער מה היחס בין התערובת ובין העוף.
נדון דידן מקביל לדברי הש"ך בסימן צח סק"ז, שאם נפלה טיפת חלב לתוך בשר עוף שהוא דרבנן, בתורת חטאת ובט"ז סק"ה החמירו בזה, אבל הש"ך כותב שהוא ספק דרבנן לקולא, ולדעתו נוטה גם הפת"ש (אות ו).
בנדון דידן יש עוד סברא לצרף, שנאמר לי שלאבקת חלב יש טעם קלוש ביותר, ואם כן, מסתבר שהיא בטלה גם בפחות משישים, ואם כן, יש מקום להקל ולהניח שהאבקת החלב בטלה בעוף ולא אסרה אותו.
ג. אופן בישול העוף עם התערובת
נקודה זו לא נתבררה עדין. יתכנו שתי אפשרויות. אפשרות אחת היא, שמורחים את העוף בתערובת, ומניחים בסיר. במקרה כזה, יש מעט מים בסיר, אבל מרבית העוף אינו בתוך המים.
האפשרות השניה היא, שהתערובת היא חלק מהרוטב.
לכאורה, באפשרות הראשונה היה מקום לומר שיש לשער כנגד המקום שהעוף נמרח בלבד, וממילא כל העוף יאסר.
אלא שאין זו נפק"מ לנדון דידן. הרמ"א (סימן צא סעיף ב) כותב שאם נפלה טיפה על חתיכה שמקצתה בתוך הרוטב, משערים ברוטב כנגד הטיפה בלבד. אם כן, בין אם העוף נאסר, ובין אם לא, בשביל לאסור את הכלי, שזה נדון דידן, משערים את הרוטב והעוף כנגד הטיפה בלבד, ואם כן, בסופו של דבר יש לתלות שכמות אבקת החלב בסיר היתה פחות משישים מהסיר ותכולתו, כפני שנתבאר בסעיף הקודם.
ד. הגעלת סיר של stoneeare
לא נתברר לי לגמרי מה מעמדו של חומר זה. בחיפוש במרשתת נאמר שזה סוג של חומר דמוי חרס עם זיגוג, והרי הוא כעין כלי פורצלן, אלא בעיבוד שונה במקצת.
לא ניכנס כאן לכל הדיון בהכשרת פורצלן, אבל כיוון שכל האיסור כאן לא ברור, שיש לומר שאבקת החלב התבטלה בשישים, ואם לא נתערבה, הרי שמדובר באיסור דרבנן, שישנן דעות (עיין בפסקי תשובות סימן תנא אות נו, שבאיסור דרבנן ניתן להכשיר כלי פורצלן), וגם לא ברור שיש איסור בתערובת, נראה שלרווחא דמילתא יש לומר לשואל להגעיל את הכלי שלוש פעמים לפני שישתמש בו שנית.