כיצד קרה הדבר, שליצחק ורבקה נולדים שני בנים שונים כל כך באופי?
מדרשים רבים מספרים לנו על גנותו של עשו. ואפילו על צדדים חיוביים שבו, מצאו חז“ל נקודות שליליות. כך למשל כותב רש“י: ”יֹדֵעַ צַיִד – לצוד ולרמות את אביו בפיו, ושואלו אבא היאך מעשרין את המלח ואת התבן, כסבור אביו שהוא מדקדק במצות“. עד כדי כך הגדילו חז“ל לעשות, שאמרו שהשליליות שבעשיו טבועה בו עוד קודם לידתו: ”וַיִּתְרֹצֲצוּ הַבָּנִים בְּקִרְבָּהּ – לשון ריצה. כשהיתה עוברת על פתחי תורה של שם ועבר יעקב רץ ומפרכס לצאת, עוברת על פתחי עבודה זרה עשו מפרכס לצאת“.
אבל הרש“ר הירש (בראשית כה, כז) כותב דברים אחרים: ”אילו העמיקו יצחק ורבקה לחדור לנפש עשו, אילו הקדימו לשאול את עצמם, היאך יכולים גם האומץ, הכוח והגמישות הרדומים בנפש עשו … להטות שכם לעבודת ה', כי אז "הגיבור" שלעתיד לא היה הופך ל"גיבור ציד", אלא ל"גיבור לפני ה'" באמת. יעקב ועשו, על כל נטיותיהם השונות, היו נשארים אחים תאומים ברוחם ובדרך חייהם; עוד מראשית היתה חרבו של עשו כורתת ברית עם רוחו של יעקב; ומי יודע איזה שינוי היה צפוי לקורות הימים על ידי כך“.
אולי יש כאלו, שהם אכן פגומים מלידתם. אבל נסיונם של מורים ומחנכים רבים מראה, שההצלחה בחינוך מגיעה דווקא למי שהולך בעקבות דבריו של הרש“ר הירש בעניין זה.
ואולי, אם הולכים בדרכו של הרש“ר הירש, אפשר גם לדון יותר לכף זכות ולהסתכל בצורה יותר אופטימית, גם על אנשים מבוגרים, שנראה לנו שהם מתנהגים בדרך שלילית.