קריאת שמע, כפי שהיא בתורה אינה כוללת את המשפט 'ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד'. החיבור בין אמירת 'ברוך שם כבוד מלכותו' לקריאת שמע הוא המדרש המופיע בגמרא במסכת פסחים (נו.):
אמר רבי שמעון בן לקיש: ויקרא יעקב אל בניו ויאמר האספו ואגידה לכם. ביקש יעקב לגלות לבניו קץ הימין, ונסתלקה ממנו שכינה. אמר: שמא חס ושלום יש במטתי פסול, כאברהם שיצא ממנו ישמעאל, ואבי יצחק שיצא ממנו עשו. אמרו לו בניו: שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד. אמרו: כשם שאין בלבך אלא אחד – כך אין בלבנו אלא אחד. באותה שעה פתח יעקב אבינו ואמר: ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד.
כדי להבין את עניינו של המשפט הזה, ואת המדרש, נתמקד קודם כל בהבנת המושג 'מלכות' של הקב"ה. כשאומרים על מלך שהוא מולך, אין הכוונה שיש לו ארמון וכתר, אלא שיש לו נתינים העושים את רצונו. המלכות היא ההצלחה של המלך להשליט את רצונו. לומר על הקב"ה שהוא מולך פירושו, לומר שהעולם מתנהל על פי רצונו של הקב"ה.
ספר תהילים וספרים נוספים, מלאים בציון העובדה שהשגחתו של הקב"ה בעולם אינה גלויה על פני השטח. המתבונן בעינים לא מאמינות אינו רואה בהצלחתם של הצדיקים ובמפלתם של הרשעים. אנו גם לא רואים ניסים גלויים כל הזמן. לכן, מלכותו של הקב"ה, היא מלכות נסתרת.
אולם – האם זה אומר שהיא אינה מתקיימת? חס וחלילה מלומר כן. אנו מאמינים שהקב"ה מולך על העולם, אלא שהוא עושה זאת בהסתר, ואולי גם בדרך של שחרור השגחתו ונתינת העולם לחסדי המקרים, אולם זה מרצונו, ולא בעל כרחו.
כעת נעבור לפירוש המילה 'שם'. כשבוני מגדל בבל אמרו "הבה נבנה לנו עיר ומגדל וראשו בשמים ונעשה לנו שם", כוונתם היתה, שעל ידי המגדל יתפרסמו מעשיהם ויתפרסמו העושים. אם כן, לעשות 'שם' היינו לפרסם.
לפי זה, כשאנו מברכים את שם כבוד מלכותו של הקב"ה, פירושו – למרות שמלכותו של הקב"ה נסתרת לעיתים, אנו מפרסמים אותה. לא תמיד ניכרת ידו הגדולה של הקב"ה ולא תמיד מתגלית הנהגתה את העולם. אולם אנו אומרים שאנו מכירים בשם כבוד מלכותו של הקב"ה, אנו מכירים במלכותו השלמה, בכבוד מלכותו של הקב"ה, גם כשהיא אינה ניכרת במציאות.
ניתן לומר, שישנן תקופות שבהן מלכותו של הקב"ה ניכרת יותר ופחות. כשבית המקדש היה קיים, והיו בו ניסים גלויים בכל עת, מסתבר שמלכותו היתה ניכרת יותר. ההדגשה שלנו היא, שאנו מברכים את שם מלכותו של הקב"ה בכל עת – גם כשהוא ניכר יותר וגם כשהוא ניכר פחות. אנו ממליכים את הקב"ה בכל עת.
במובן הזה, אמירת ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד, היא השלמה של הפסוק הראשון של קריאת שמע. בפסוק ראשון של קריאת שמע, אנו מציינים שהוי"ה, הוא בעל הכוחות כולם, והוא אחד, מה שאומר שכל המציאות קשורה ותלויה בו. שמא נאמר, שזה מה שיהיה לעתיד לבוא, כשיהיה ה' אחד ושמו אחד, אבל עכשיו אין הדבר כן? על כך אנו אומרים 'ברוך שם כבוד מלכותו – לעולם ועד'. אולי כלפי העולם לא ניכר שהקב"ה אחד ושמו אחד, ושמלכותו קיימת, אבל אנו יודעים זאת גם בזמנים של הסתר פנים יחסי.
וזו היתה כוונתו של יעקב אבינו. יעקב חשב, שהסיבה שנסתלקה ממנו שכינה היא שבניו אינם מסוגלים לקבל מלכות שמים בזמן של הסתר פנים. כשבניו אמרו לו שגם כעת הם מקבלים עול מלכות שמים, השלים יעקב את דבריהם, והזכיר שהם צריכים להיות נכונים לקבל עול מלכות שמים בכל זמן ובכל עת, וזוהי קבלת עול מלכות שמים שלמה.