א שִׁירוּ לַה' שִׁיר חָדָשׁ שִׁירוּ לַה' כָּל הָאָרֶץ:

ב שִׁירוּ לַה' בָּרֲכוּ שְׁמוֹ בַּשְּׂרוּ מִיּוֹם לְיוֹם יְשׁוּעָתוֹ:

ג סַפְּרוּ בַגּוֹיִם כְּבוֹדוֹ בְּכָל הָעַמִּים נִפְלְאוֹתָיו:

ד כִּי גָדוֹל ה' וּמְהֻלָּל מְאֹד נוֹרָא הוּא עַל כָּל אֱלֹהִים:

ה כִּי כָּל אֱלֹהֵי הָעַמִּים אֱלִילִים וַה' שָׁמַיִם עָשָׂה:

ו הוֹד וְהָדָר לְפָנָיו עֹז וְתִפְאֶרֶת בְּמִקְדָּשׁוֹ:

ז הָבוּ לַה' מִשְׁפְּחוֹת עַמִּים הָבוּ לַה' כָּבוֹד וָעֹז:

ח הָבוּ לַה' כְּבוֹד שְׁמוֹ שְׂאוּ מִנְחָה וּבֹאוּ לְחַצְרוֹתָיו:

ט הִשְׁתַּחֲווּ לַה' בְּהַדְרַת קֹדֶשׁ חִילוּ מִפָּנָיו כָּל הָאָרֶץ:

י אִמְרוּ בַגּוֹיִם ה' מָלָךְ אַף תִּכּוֹן תֵּבֵל בַּל תִּמּוֹט יָדִין עַמִּים בְּמֵישָׁרִים:

יא יִשְׂמְחוּ הַשָּׁמַיִם וְתָגֵל הָאָרֶץ יִרְעַם הַיָּם וּמְלֹאוֹ:

יב יַעֲלֹז שָׂדַי וְכָל אֲשֶׁר בּוֹ אָז יְרַנְּנוּ כָּל עֲצֵי יָעַר:

יג לִפְנֵי ה' כִּי בָא כִּי בָא לִשְׁפֹּט הָאָרֶץ יִשְׁפֹּט תֵּבֵל בְּצֶדֶק וְעַמִּים בֶּאֱמוּנָתוֹ:

אחרי שהמזמור הראשון בקבלת שבת קרא לנו 'היום – אם בקולו תשמעו', בא המזמור השני ומתאר את הגאולה העתידית. עוד יבוא יום, שבו הקב"ה יהיה נורא על כל אלהים (בלשון חול – הכוונה למלאכים), וכל העמים ידעו שאלוהיהם הם סתם אלילים, ורק ה' הוא שעשה את השמים. וכל העמים יבואו ויקריבו לפניו קרבנות וישתחוו לפניו.

ולא זו בלבד, אלא שהבריאה כולה תשמח בהתגלות הקב"ה: העולם הדומם יפאר הקב"ה: השמים ישמחו, הארץ תגל, והים ירעם, וגם עולם הצומח והחי: יעלזו השדות (-שדי בש' שמאלית. לא שם ה') ועצי היער.

אם כן, זהו מזמור על הגאולה העתידה.

ומצד שני, במדרש תהילים במקום כתב:

"שירו לה' שיר חדש, שירו לה' כל הארץ, שירו לה' ברכו שמו. אמר רבי אבהו ג' שירות הללו כנגד ג' תפלות שמקלסין ישראל להקב"ה בכל יום. שירו לה' שיר חדש, כנגד תפלה שמקלסין ישראל שחרית להקב"ה, שהוא מחדש בכל יום תמיד מעשה בראשית. שירו לה' כל הארץ, כנגד תפלת המנחה, שכל באי עולם ראו ביום השמש והמאורות. שירו לה' ברכו שמו, כנגד תפילת ערבית שהן מברכין להקב"ה שהוא מעריב ערבים.

אם כן, שיר זה נאמר בהווה, ועל פעולתו של הקב"ה בהווה. ובכן, האם זהו שיר על ההווה או על העתיד?

דומני שהתשובה היא, שאנו מייחלים לעתיד שבו כל באי עולם ידעו שהקב"ה הוא מלך, אבל הדרך לעתיד זה היא שאנו נודיע שמו של הקב"ה ונדע לשבח ולקלס לו כבר עתה.

שבת היא מעין עולם הבא. אולם, אין הפירוש רק שבשבת אנו רואים צל חיוור של עולם הבא, אלא שבשבת אנו מקלסים ומשבחים לקב"ה על נפלאותיו כבר עתה, ובעצם משתדלים לראות כבר עתה, את מה שכל באי עולם יראו רק בגאולה העתידה. דרך השיר והשבח, אנו מצליחים לחוות את הגאולה העתידה, כבר עכשיו, ולא רק בעתיד.