א מִזְמוֹר לְדָוִד

הָבוּ לַה' בְּנֵי אֵלִים הָבוּ לַה' כָּבוֹד וָעֹז:

ב הָבוּ לַה' כְּבוֹד שְׁמוֹ הִשְׁתַּחֲווּ לַה' בְּהַדְרַת קֹדֶשׁ:

ג קוֹל ה' עַל הַמָּיִם אֵ-ל הַכָּבוֹד הִרְעִים ה' עַל מַיִם רַבִּים:

ד קוֹל ה' בַּכֹּחַ קוֹל ה' בֶּהָדָר:

ה קוֹל ה' שֹׁבֵר אֲרָזִים וַיְשַׁבֵּר ה' אֶת אַרְזֵי הַלְּבָנוֹן:

ו וַיַּרְקִידֵם כְּמוֹ עֵגֶל לְבָנוֹן וְשִׂרְיֹן כְּמוֹ בֶן רְאֵמִים:

ז קוֹל ה' חֹצֵב לַהֲבוֹת אֵשׁ:

ח קוֹל ה' יָחִיל מִדְבָּר יָחִיל ה' מִדְבַּר קָדֵשׁ:

ט קוֹל ה' יְחוֹלֵל אַיָּלוֹת וַיֶּחֱשֹׂף יְעָרוֹת וּבְהֵיכָלוֹ כֻּלּוֹ אֹמֵר כָּבוֹד:

י ה' לַמַּבּוּל יָשָׁב וַיֵּשֶׁב ה' מֶלֶךְ לְעוֹלָם:

יא ה' עֹז לְעַמּוֹ יִתֵּן ה' יְבָרֵךְ אֶת עַמּוֹ בַשָּׁלוֹם:

 

רוב המזמור (פסוקים ג – ט) עוסק בתיאור כחו העצום של קולו של הקב"ה. הקול הזה מרעים, שובר ארזים, מרקיד את ההרים כמו עגל וכמו בן ראמים, והוא חוצב להבות אש, גורם למדבר ולאיילות לחולל, ועוקר עצים. לאור זאת, יש להניח ש'היכלו' של הקב"ה, הוא העולם הזה, וקולו של הקב"ה גורם לכך שהעולם רועד ומביע בכך כבוד לקב"ה.

היה מקום לחשוב, שהכוחות האלו הפועלים בעולם – סערות, רעידות אדמה, שרפות וכו', הם כולם כוחות עצמאיים. אולם המזמור בא להדגיש, שהם אינם כוחות עצמאיים. כל תופעות הטבע האלו הן גילוי (-'קולו') של הקב"ה. לאור זאת, יש להבין גם את פסוק י. כשם שבמבול הקב"ה ישב יחידי, שהרי הוא החריב את כל העולם, כך גם היום, וגם לעולם, הוא מולך יחידי. הכוחות השונים אינם פועלים מכח עצמם, אלא מכוחו של הקב"ה.

 

כך אנו מתארים את יום מתן תורה בברכת שופרות:

גַּם כָּל הָעולָם כֻּלּו חָל מִפָּנֶיךָ, וּבְרִיּות בְּרֵאשִׁית חָרְדוּ מִמֶּךָּ, בְּהִגָּלותְךָ מַלְכֵּנוּ עַל הַר סִינַי לְלַמֵּד לְעַמְּךָ תּורָה וּמִצְוות. וַתַּשְׁמִיעֵם אֶת הוד קולֶךָ, וְדִבְּרות קָדְשְׁךָ מִלַּהֲבות אֵשׁ. בְּקולות וּבְרָקִים עֲלֵיהֶם נִגְלֵיתָ, וּבְקול שׁופָר עֲלֵיהֶם הופָעְתָּ.

נראה ברור שברכה זו מבוססת על מדרשים המקשרים את המזמור שלפנינו עם מתן תורה. אחד החידושים של מתן תורה, הוא ההכרה של כל עם ישראל בכך שהקב"ה הוא לבדו מנהיג את העולם. ש'לא יהיה לך אלהים אחרים על פני'.

בתחילתו של המזמור, המשורר פונה אל 'בני האלים' ומבקש מהם לתת כבוד ועוז לקב"ה. מיהם אותם בני אלים? אנחנו נלך בעקבות פירוש רש"י, שהסביר שכוונה היא לעם ישראל – בניהם של אילי הארץ, אברהם יצחק ויעקב. בעל המזמור קורא לנו, בני ישראל, להודיע בקול, שכל הכוחות השונים הם הם קולו של הקב"ה שמנסר בחלל העולם. ולכן גם למדו מכאן חז"ל (מגילה יז:), לתקן י"ח ברכות עמידה, כנגד י"ח אזכרות של שם ה' במזמור זה. וזו תכליתן של כל ברכות העמידה והברכות בכלל – להודיע שהקב"ה הוא שעושה את הכל. הוא חונן דעת, והוא מרפא חולים ומברך השנים וכן הלאה.

שמא נאמר שכוחו של הקב"ה הוא בעיקר כח להחריב? כזה שמחולל ארץ ותבל וכזה שהחריב את העולם בזמן המבול?

על כך מסיים בעל המזמור – לא. ה' נותן לעמו עוז, ומברך את עמו בשלום.