א ה' מָלָךְ יִרְגְּזוּ עַמִּים יֹשֵׁב כְּרוּבִים תָּנוּט הָאָרֶץ:

ב ה' בְּצִיּוֹן גָּדוֹל וְרָם הוּא עַל כָּל הָעַמִּים:

ג יוֹדוּ שִׁמְךָ גָּדוֹל וְנוֹרָא קָדוֹשׁ הוּא:

 

ד וְעֹז מֶלֶךְ מִשְׁפָּט אָהֵב אַתָּה כּוֹנַנְתָּ מֵישָׁרִים מִשְׁפָּט וּצְדָקָה בְּיַעֲקֹב אַתָּה עָשִׂיתָ:

ה רוֹמְמוּ ה' אֱ-לֹהֵינוּ וְהִשְׁתַּחֲווּ לַהֲדֹם רַגְלָיו קָדוֹשׁ הוּא:

 

ו מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן בְּכֹהֲנָיו וּשְׁמוּאֵל בְּקֹרְאֵי שְׁמוֹ קֹרִאים אֶל ה' וְהוּא יַעֲנֵם:

ז בְּעַמּוּד עָנָן יְדַבֵּר אֲלֵיהֶם שָׁמְרוּ עֵדֹתָיו וְחֹק נָתַן לָמוֹ:

ח ה' אֱ-לֹהֵינוּ אַתָּה עֲנִיתָם אֵ-ל נֹשֵׂא הָיִיתָ לָהֶם וְנֹקֵם עַל עֲלִילוֹתָם:

ט רוֹמְמוּ ה' אֱ-לֹהֵינוּ וְהִשְׁתַּחֲווּ לְהַר קָדְשׁוֹ כִּי קָדוֹשׁ ה' אֱ-לֹהֵינוּ:

 

מזמורנו מתחלק לשלושה חלקים, שמסתיימים כל אחד, בקדושתו של הקב"ה. פסוקים א – ג מסתיימים 'קדוש הוא'. פסוקים ד-ה מסתיימים באותן המילים, ופסוקים ו – ט מסתיימים 'כי קדוש ה' א-להינו'.

מסתבר, שכל אחד מהחלקים מתאר פן שונה בקדושתו של הקב"ה.

החלק הראשון, מתאר את קדושתו של הקב"ה, בכך שהוא מולך על כל העולם. כשהקב"ה מלך, רגזו (-נבהלו) כל העמים. כשיושב הכרובים מלך, הארץ נעה (תנוט=תנוע). הקדושה המתוארת כאן, היא האימה והפחד שחשים כל ברואי ארץ מפניו. קדושה זו מתכתבת עם מה שאנו אומרים בקדושת ה' בימים נוראים: "ובכן תן פחדך ה' א-להינו על כל מעשיך…'.

החלק השני, מתאר את קדושת ה' הבאה לידי ביטוי במשפטיו הצודקים. עוזו של המלך בא לידי ביטוי בכך שהוא אוהב משפט. הוא מכונן משפטים ישרים, ועושה משפט וצדקה ביעקב.

החלק השלישי, מתאר את קדושתו של הקב"ה, בכך שהוא עוזר ליראיו. כשמשה אהרון ושמואל קוראים אל הקב"ה, הוא עונה אותם. הוא מדבר איתם, נותן להם חוקים, עונה בעת צרתם ונוקם באויביהם.

 

שלושת ה'קדושות' האלו, רומזות אולי גם לשלושת הקדושות שבישעיהו ו: " וְקָרָא זֶה אֶל זֶה וְאָמַר קָדוֹשׁ קָדוֹשׁ קָדוֹשׁ ה' צְבָ-אוֹת מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ", והן נותנות פרשנות מסויימת לקדושתו של הקב"ה, שונה מזו שנתנו בזמנו כשעסקנו בקדושה.

הקדושה שמורגשת על ידי העמים היא במרחקו מהם. כדבריו הידועים של רש"י, שקדוש פירושו 'נבדל'. דווקא היבדלותו של הקב"ה מהעמים היא הקדושה שלו.

אולם בקרב עם ישראל, הקדושה באה לידי ביטוי בכך שהקב"ה נותן לנו חוקים ומשפטים צדיקים. " וּמִי גּוֹי גָּדוֹל אֲשֶׁר לוֹ חֻקִּים וּמִשְׁפָּטִים צַדִּיקִם כְּכֹל הַתּוֹרָה הַזֹּאת אֲשֶׁר אָנֹכִי נֹתֵן לִפְנֵיכֶם הַיּוֹם" (דברים ד).

ועדיין, קדושה זו היא קדושה מרוחקת. הקב"ה במרומים, אלא שהוא נותן לנו חוקים בארץ. הקדושה השלישית, באה דווקא ממקום של חיבור אינטימי. אצל קדושיו, יראי ה', הקדושה באה לידי ביטוי אמנם גם בכך שהוא נותן להם חוקים, אבל הוא גם שומע בקראם אליו ומאזין שוועתם. על קדושה זו אנו רומזים בברכת קדושת ה' שבכל יום "וקדושים בכל יום יהללוך סלה" – עבור הקדושים, קדושתו של הקב"ה אינה מרחקת אותו, אלא אדרבה, מקרבת אותו.