ברייתא שבת כא ע"ב:

תנו רבנן: מצות חנוכה נר איש וביתו.

האם ישנו חיוב הדלקה בבית בדווקא?

בפני יהושע (בחידושים שם) כתב, שכיוון שמצוות ההדלקה היא בסמוך לרשות הרבים, עשו את המצווה הזו חובת הבית (אולי בדומה למזוזה). גם בשפת אמת (בחידושים שם) מעלה את האפשרות הזו.

בשאלה זו נחלקו הראשונים. הגמרא בשבת כג ע"א אומרת:

אמר רב ששת: אכסנאי חייב בנר חנוכה. אמר רבי זירא: מריש כי הוינא בי רב משתתפנא בפריטי בהדי אושפיזא. בתר דנסיבי איתתא אמינא: השתא ודאי לא צריכנא, דקא מדליקי עלי בגו ביתאי…

מה החידוש בכך שאכסנאי חייב בנר חנוכה?

הר"ן (י. מדפי הרי"ף) כותב:

אמר רב ששת אכסניא. אורח אע"פ שאין לו בית דלא תימא דין נר חנוכה כדין מזוזה דכל מי שאין לו בית פטור מן המזוזה.

לפי הר"ן נראה, שאין צורך בבית כדי לברך. זו הסיבה שאכנסאי חייב, למרות שאין לו בית[1].

כך נראה גם מדברי הרמב"ם (הלכות ברכות פרק יא):

הלכה ב: יש מצות עשה שאדם חייב להשתדל ולרדוף עד שיעשה אותה, כגון תפילין וסוכה ולולב ושופר, ואלו הן הנקראין 'חובה', לפי שאדם חייב על כל פנים לעשות. ויש מצוה שאינה חובה אלא דומין ל'רשות', כגון מזוזה ומעקה, שאין אדם חייב לשכון בבית החייב מזוזה כדי שיעשה מזוזה, אלא אם רצה לשכון כל ימיו באהל או בספינה ישב, וכן אינו חייב לבנות בית כדי לעשות מעקה. וכל מצות עשה שבין אדם למקום, בין מצוה שאינה חובה בין מצוה שהיא חובה, מברך עליה קודם לעשייתה. הלכה ג: וכן כל המצות שהן מדברי סופרים, בין מצוה שהיא חובה מדבריהם, כגון מקרא מגילה והדלקת נר בשבת והדלקת נר חנוכה, בין מצות שאינן חובה, כגון עירוב ונטילת ידים, מברך על הכל קודם לעשייתן…

הרי מבואר ברמב"ם, שמזוזה נחשבת מצווה 'דומה לרשות' (מה שמכונה כיום 'מצווה קיומית') שהרי אין אדם חייב לשכון בבית החייב במזוזה כדי שיעשה מזוזה. ואילו נר חנוכה הוא מצווה של חובה (מצווה חיובית). ואם היה צורך בבית כדי להתחייב בנר חנוכה, הרי שגם נר חנוכה היה הופך להיות מצווה קיומית. ואמנם, לגבי נר חנוכה כתב הרמב"ם (פרק ד הלכה א): "מצוותה שיהא כל בית ובית מדליק". ומשמע מדבריו שחיוב ההדלקה תלוי בבית, אבל יש לדחות ולומר, שמה שכל בית ובית מדליק, אין הכוונה לבית במובן הפיסי, אלא למשפחה.

 

אמנם, מראשונים אחרים נראה שהבית הפיסי הוא תנאי מעכב בהדלקת נר חנוכה:

התוספות (סוכה מו.) מסבירים את הדין של הרואה נר חנוכה:

הרואה נר של חנוכה צריך לברך – בשאר מצות, כגון אלולב וסוכה, לא תקינו לברך לרואה, אלא גבי נר חנוכה משום חביבות הנס, וגם משום שיש כמה בני אדם שאין להם בתים ואין בידם לקיים המצוה. וטעם ראשון ניחא, דלא תיקשי ליה מזוזה…

מבואר מדבריהם, שבלי בית אי אפשר לקיים את מצוות נר חנוכה.

כך ניתן לדייק לכאורה מדברי רש"י (שבת כג. ד"ה הרואה). רש"י מסביר מתי הרואה מברך:

ומצאתי בשם רבינו יצחק בן יהודה, שאמר משם רבינו יעקב, דלא הוקקה ברכה זו אלא למי שלא הדליק בביתו עדיין או ליושב בספינה.

נראה מדבריו, שהנמצא בספינה אינו מדליק נרות חנוכה. ולכאורה הטעם הוא, שכיוון שהספינה אינה נחשבת בית, אם כן הוא אינו יכול להדליק שם נרות. אמנם, ניתן לדחות ראייה זו, ולומר שבספינה יש בעיה טכנית להדליק, בגלל חשש שרפה, או בגלל הרוח וכד'[2].

נמצאנו למדים שישנה מחלוקת בין הראשונים האם אכן דרוש בית במובן הפיסי של המילה, כדי להדליק נרות, או שמא הכוונה במילים 'נר איש וביתו' היא להדלקה של המשפחה.

גם באחרונים נחלקו בזה. ערוך השולחן (תרעז ס"ה) כותב שאין צורך בבית. וכן כתב גם בציץ אליעזר (חט"ו סימן כ"ט) ואז נדברו (ח"ו סימן ע"ה). לעומתם, במהרש"ם (ח"ד סימן קמו) כתב שחייבים בית, וכן כותבים הגרש"ז והרב אלישיב. וכן יש להורות למעשה, שאין יוצאים ידי חובה כשמדליקים נרות שלא בבית.

 

[1] וכן מבואר בכלבו הלכות חנוכה סימן מד

[2] יש מקום לדון בסוגיא נוספת: ההדלקה בבית הכנסת:

הריב"ש (סימן קיא) כותב שלא יוצאים ידי חובה בהדלקה בבית הכנסת, כיוון שנר חנוכה 'איש וביתו' ובית הכנסת אינו הבית. לעומת זאת, שבלי הלקט כותב שטעמה של ההדלקה הוא משום האורחים. אם נאמר שההדלקה היא משום האורחים, יש יותר מקום לומר שגם מי שאין לו בית יכול לצאת ידי חובה בהדלקה בבית הכנסת. אמנם, שבלי הלקט עצמו, וראשונים אחרים אומרים שמדובר באורחים שישנים בבית הכנסת, ואז זה ביתם. ואכמ"ל.