הגמרא בבבא מציעא (צט.) דנה בשאלה, מתי מי שהסכים להשאיל חפץ לחברו אינו יכול לחזור בו. ברור שקודם שהשואל משך את החפץ, הבעלים עוד יכול לחזור, כמו בכל עיסקה אחרת. אבל לאחר המשיכה – האם עיסקת ההשאלה נחתמה? אם למשל הבעלים הסכים להשאיל את החפץ לחודש, וכעת הוא רוצה את החפץ בחזרה – האם השואל צריך להחזיר לו?
להלכה, תקנו משיכה בשומרים. כלומר, משיכת החפץ על ידי השואל אכן חותמת את העיסקה.
התוספות (שם ד"ה כך) כותבים, שהמשיכה נחוצה רק כדי שהבעלים לא יוכל לחזור בו. אבל חיובי השמירה מתחילים עוד קודם לכן. שכן, במשנה (שם פ:) נאמר, שכאשר אדם מבקש מהשומר לשמור, והשומר אומר לו 'הנח לפני', אם היתה כוונת השומר 'הנח לפני ואני אשמור', מיד מתחייב השומר בחיובי השמירה, אף שלא עשה מעשה כלל.
שיטה שניה היא שיטת הרמב"ם. בכמה מקומות (שכירות ב, ח; שאלה א, ד; שם ג, ב) משמע מהרמב"ם, שדרושה משיכה הקונה, דהיינו משיכה לרשות השומר או בסימטא וכדומה, הן לגבי חיובי השמירה והן לגבי חזרת הבעלים. כך היא גם שיטת הרשב"א והרמב"ן (בחידושים לב"מ פ:) שכתבו ש'הנח לפני' מדובר ברשות השומר או בסימטא, כך שיש קנין חצר.
שיטה נוספת נזכרת בר"ן (חידושים לב"מ צט.). הר"ן כותב בשם יש אומרים, שתקנו משיכה רק בשואל ושוכר, שקונים את החפץ להשתמש בו, ולכן המשיכה עושה מעשה קנין עבורם, וממילא אין הבעלים יכול לחזור. אבל בשומר שכר או שומר חינם, היות שהמשיכה אינה מקנה כלום לשומר, שהרי אין לו קנין בגוף החפץ, ממילא לא סביר שהמשיכה תחייב את הבעלים. אמנם, הר"ן עצמו חולק לגבי שומר שכר, וכתב שאצל שומר שכר, משיכת החפץ הרי היא תחילת מלאכה, וממילא הבעלים מתחייב לשלם לו שכרו, כדין מי ששכר פועל, שתחילת המלאכה היא קנין.
מדברי הר"ן והיש אומרים עולה, שהם סוברים באופן עקרוני כשיטת התוספות, שמשיכה אינה מחייבת בחיובי השמירה, משום שאילו היה כן, ברור שהמשיכה היתה מועילה גם בשומר חינם ובשומר שכר, כדי להתחייב בחיובי השמירה.
מלבד זאת, ניתן להסיק מדברי הר"ן שלוש מסקנות:
(א) שואל ושוכר קונים את החפץ להשתמש בו
(ב) שומר שכר ושומר חינם אינם קונים בחפץ כלום
(ג) לשיטת הר"ן, שומר שכר נחשב כפועל, ותחילת המלאכה היא משיכת החפץ.
לשיטת התוספות, יש לשאול, כיצד מתחייב השומר בחיובי השמירה, אם לא משך. קצות החושן (שז, סק"א) כותב, ששומר נחשב כפועל, ומיד כשהסכים לשמור, הרי זה כתחילת מלאכה שמחייבת אותו ואת בעל הבית. קצות החושן מעיר, שמדברי הר"ן משמע לא כך, שהרי הר"ן כתב שרק המשיכה עושה תחילת מלאכה. כמו כן, כפי שנראה עוד לקמן, לא ברור בכלל ששומר חינם נחשב כפועל.
דברי קצות החושן מחודשים. שומר חינם לא צריך מעשה שמירה, אלא רק להניח את החפץ במקום המשתמר. באיזה אופן ניתן להגדיר אותו כפועל? בוודאי שלפי הר"ן, שומר חינם, וגם שוכר ושואל אינם נחשבים כפועלים.
לכן מסתבר יותר לומר, שלדעת התוספות, חיובי השמירה אינם תוצאה של מעשה קניין או התחייבות מוסכמת בין שני הבעלים לשומר, אלא הם פשוט חיוב שחייבה התורה את השומר.
נמצא, שלדעת הרמב"ם, חיובי שמירה הם עיסקה שנחתמת בין השומר ובין הבעלים, בדרך של מעשה קניין. לעומת זאת, לדעת התוספות, חיובי השמירה הם חיובים מן הדין, ולא כתוצאה מרצון הצדדים.