בגלל המורכבות הרבה של תעשיית המזון בזמננו, כל מזון מעובד צריך הכשר לפסח. יש לזכור שגם מזון לכלבים ולשאר בעלי החיים דורש הכשר, משום איסור "בל יראה ובל ימצא".
עם זאת, היום יש הכשרים גם לדברים שבעצם אינם צריכים הכשר לפסח.
חומרי ניקוי ותמרוקים
חומרי ניקוי לא צריכים הכשר. גם אלו שבאים במגע עם אוכל וכלי מטבח, ועלולים לאכול אותם בטעות, כמו סבון כלים שנשאר קצת בכוס או על הצלחת, אינם צריכים הכשר לפסח.
תמרוקים, סבונים ומשחות לשימוש חיצוני, גם הם אינם צריכים הכשר, כי אינם ראויים למאכל כלב. יש המחמירים שלא להשתמש בסבונים וכדומה ללא הכשר, משום שהם סוברים שסיכה היא כמו שתיה, אולם מעיקר הדין אין צורך להחמיר בכך.
למשחת שינים של ילדים, בעלת טעם יש צורך בהכשר לכתחילה. משחת שינים של מבוגרים, גם בעלת טעם, אינה צריכה הכשר.
מוצרי הנייר החד פעמיים, כגון צלחות וכוסות, אינם צריכים הכשר.
תרופות
ביחס לתרופות יש להבדיל בין תרופות שטעמן טוב לתרופות נטולות טעם או בעלות טעם מר, וכן בין אדם שהוא חולה מסוכן, חולה שאין בו סכנה, מי שסתם כואב לו, ואדם בריא.
תרופות שיש להן טעם טוב צריכות הכשר. במידה ומדובר בתרופה ללא הכשר, יש למכור אותה יחד עם החמץ שמוכרים, מחשש שמא יש בה חמץ. רק לאדם שהוא בגדר חולה שיש בו סכנה מותר להשתמש בתרופות כאלו.
תרופות שאין להן טעם אין צורך למכור במכירת החמץ. אם לא ידוע בוודאות שיש בהן חמץ, אלא שהן פשוט ללא הכשר, הרי שגם אדם שסתם מרגיש לא טוב, רשאי ליטול אותן. אם מדובר בתרופה שידוע שיש בה חמץ, היא מותרת רק לאדם שנפל למשכב.
רשימת התרופות בעלות הכשרים מופיעה באתר קופת החולים הכללית.
יש לציין, שאדם שנוטל תרופות באופן כרוני, אסור לו לשנות את התרופות שלו, אם אין להן הכשר, לתרופות בעלות הכשר, ללא התייעצות עם רופא.
לכן המלצה חשובה לכל מי שיודע בוודאות שנוטל תרופות, וכן ביחס לתרופות נפוצות שנמצאות בבית להיערך מראש ולבדוק מראש אילו תרופות כשרות ואילו לא.
אקמולי – יש כאלו עם הכשר ויש כאלו בלי הכשר.
ריטלין – לחלקם אין הכשר. בכל מקרה ניתן לקחת, למי שמשתמש בקביעות וזה מפריע לו להתרכז בתפילה למשל, אבל כדאי לבדוק מראש אם אפשר להחליף תרופה למשך הפסח.
קטניות
למנהג האשכנזים וחלק מהספרדים, אין אוכלים קטניות בפסח. עם זאת, כיוון שמדובר במנהג, יש ללכת בו יותר לקולא מאשר באיסורים אחרים.
ביחס לקטניות, אין הולכים אחר הגדרה בוטנית של קטניות, אלא רק המינים שנהגו בהם בפועל לאיסור, נאסרו (שו"ת אגרות משה אורח חיים ג סימן סג). המאכלים המוכרים הכלולים במנהג זה הם: אורז, אספסת, אפונה, דוחן, דורא, חומוס, חילבה, חמניות (גרעינים שחורים), חרדל, כוסמת (גרצ'קע, לא כוסמין, שזה מין חיטה), כמון, כרשינה, לוביה, לוף, ספיר, עדשים, פול, פלסילוס (תורמוס צהוב), פרגין, פשתן, קטנית, קימל, קנבוס, שעועית, שומשום, תורמוס, תירס (ובכלל זה קורנפלור וקורנפלקס), תילתן, תמרינד הודי. זעפרן שנקרא בעבר כרכום אסור, וכורכום מותר (פניני הלכה פסח, פרק ט אות ד).
לגבי בוטנים וקינואה – מי שיודע שנוהגים במשפחתו להחשיב את המינים האלו כקטניות, יחמיר ולא יאכל. מי שאינו יודע (ובפרט בקינואה שלא סביר שיש מנהג ביחס אליה, כיוון שמדובר במאכל חדש יחסית באזורנו) אינו צריך להחמיר.
אגוזי קשיו ופיסטוק אינם קטניות.
מוצרים המופקים מקטניות גם הם קלים יותר, אם הם הופקו לפני פסח (באר יצחק אורח חיים סימן יא). בשמן סויה ישנה קולא נוספת, מצד שהוא מופק מהסויה בלא הרטבתה (אורח משפט אורח חיים סימן קיב). בשמן קנולה יש קולא נוספת, כיוון שלרוב הדעות קנולה (לפתית) אינה בכלל בגדר קטנית.
למעשה, ניתן להשתמש בפסח גם בשמן סויה וגם בשמן קנולה. וכן במוצרים שכתוב עליהם 'לאוכלי לפתית', כיוון שלפתית היא קנולה.
מוצרים שבהם יש רק מיעוט של מוצרי קטניות קלים עוד יותר, כיוון שקטניות בטלות ברוב, וכאן לא הכינו את המוצרים דווקא עבור מי שאסור באכילת קטניות, כך שזה נחשב שהקטניות התערבו בהיתר. לכן, אין בעיה בשימוש בכל מוצרי החלב שכתוב עליהם 'לאוכלי קטניות', וכן בשוקולדים, מיונז (מכיל שמן קנולה), טונה, בשר ונקניקיות (מכילים שמן קנולה), וגם אין שום סיבה להחמיר בארטיקים וגלידות שכתוב שהם לאוכלי קטניות בלבד.
כמובן, שגם כשמתירים קטניות מסויימות, הכוונה כשיש הכשר לפסח.
מי שמתארח אצל מי שאוכל קטניות – מותר לאכול אוכל שאינו מכיל קטניות, גם אם בושל בכלי בן יומו של מי שאוכל קטניות, אם האוכל לא הוכן במיוחד עבור האורח (וזה המצב בדרך כלל, שלא מכינים אוכל ממש רק עבור האורח, אלא גם עבור בני המשפחה המארחת). אם באוכל יש קטניות ממש, כגון תבשיל שיש בו אורז וכדומה, צריך להוציא את הקטניות במידת האפשר לפני שמגישים למי שאינו אוכל.
חולה הזקוק לקטניות רשאי לאכול, וכן תינוק הניזון בדרך כלל מהן, אך לכתחילה יש לבשל להם בכלים נפרדים. חולה צליאק שתזונתו בכל השנה מבוססת במידה רבה על קטניות מותר לאוכלן.
בכל מקרה, אין איסור להשהות בבית מוצרי קטניות כגון אורז וכדומה, ואין צורך למכור אותם במכירת החמץ.
מצה עשירה
מצה שנילושה במי פירות בלבד (למשל במי ביצים), למנהג הספרדים מותר לאכול אותה, ולמנהג האשכנזים אין אוכלים מצה עשירה. גם למנהג האשכנזים, ילדים, זקנים וחולים, יכולים לאכול מצה עשירה בשעת הצורך, כשאין להם משהו אחר לאכול.
גם בערב פסח יש איסור מצה עשירה למנהג האשכנזים, מהזמן שמתחיל איסור חמץ (רמ"א תמד, א).
כיום יש מצה עשירה של מצות יהודה (אולי יש של מפעלים נוספים, ואינני מכיר עדיין).
עוגיות 'פפושדו' – לגבי העוגיות של חברת פפושדו, קיים דיון נפרד, כיוון ששם מוסיפים חומרי התפחה, כמו כן, ישנן טענות שבמי הפירות שמהן מוכנות העוגיות מעורבים מים. כשיש במצה העשירה גם מים, הדין חמור יותר, וגם לספרדים אין לעשות מצה עשירה באופן זה לכתחילה. לגבי חומרי ההתפחה, נחלקו פוסקי דורנו בשאלה אם זה נחשב כמו מים. למעשה, מי שנוהג בכל ענייניו כדעת הרב עובדיה יוסף, רשאי להקל גם בעוגיות פפושדו, ולכל אדם אחר, הן בחזקת ספק חמץ, וצריך לבער מהבית, וכמובן שאסור בכל זמן איסור אכילת חמץ – גם בערב פסח.
למה הכוונה "מוצרים המופקים מקטניות.. אם הופקו לפני הפסח"?
מדובר רק על מוצרים כמו שמן (שהמוצר כבר רחוק מהקטניה מכל בחינה) או
גם על מוצרים כמו ממרח חומוס למשל (אם יוצר לפני פסח)?
למיטב ידיעתי, חומוס הוא לא 'מוצר' שמופק מגרעיני חומוס, אלא הוא גרעיני חומוס טחונים. זה כמו שקמח הוא לא מוצר חיטה, אלא חיטה בעצמה.
לכן, הקולא של השמן לא רלוונטית לגבי חומוס
זה בדיוק מה שאני שואלת, מה הכוונה "מופק מקטניות"? האם הכוונה לכל מוצר שיוצר לפני הפסח?
אם מסתכלים ב(באר יצחק אורח חיים סימן יא) נראה שכל מוצר נכלל פה