וְלֹא יִזְבְּחוּ עוֹד אֶת זִבְחֵיהֶם לַשְּׂעִירִים
על פי פרשנותו של רבי ישמעאל, פסוקי התורה ”אִישׁ אִישׁ מִבֵּית יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר יִשְׁחַט שׁוֹר אוֹ כֶשֶׂב … וְאֶל פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד לֹא הֱבִיאוֹ לְהַקְרִיב קָרְבָּן לַה' לִפְנֵי מִשְׁכַּן ה' דָּם יֵחָשֵׁב לָאִישׁ הַהוּא דָּם שָׁפָךְ…“ מתארים איסור שנהג בזמן שבני ישראל היו במדבר: לא לאכול בשר בהמה, אלא אם כן היא נשחטה כקרבן במשכן. טעמו של האיסור מובא בהמשך הפסוקים: "וְלֹא יִזְבְּחוּ עוֹד אֶת זִבְחֵיהֶם לַשְּׂעִירִם אֲשֶׁר הֵם זֹנִים אַחֲרֵיהֶם".
במדרש רבה ביאר את הפסוק: ”לפי שהיו ישראל להוטים אחר עבודת כוכבים במצרים והיו מביאים קרבניהם לשעירים … והיו מקריבין קרבניהם באיסור במה ופורעניות באות עליהם. אמר הקדוש ברוך הוא יהיו מקריבין לפני בכל עת קרבנותיהן באהל מועד והן נפרשים מעבודת כוכבים והם ניצולים“. הקב“ה יודע שאי אפשר סתם לאסור את הקרבנות לשעירים, בלי להציב אלטרנטיבה. ועל כן, הקב“ה לא רק אסר את ההקרבה לשעירים, אלא הציב חלופה – להקריב לו קרבנות. אי אפשר להסתפק באמירה של סור מרע. יש צורך גם לעשות טוב.
אצל ילדים, הרבה פעמים אנו רואים שאי אפשר לנסות לעניין אותם במשהו חשוב, כי הם שקועים בסמרטפונים שלהם, ובשאר שטויות, ואפילו אינם מרימים את העינים מהמסך. אבל גם הצד השני קיים. התורה אומרת לנו, שאי אפשר לנתק אדם מהתאוות, אם לא מציעים לו משהו טוב יותר בתמורה. אם אנו רואים את עצמנו ואת ילדינו, כשעבודת ה' אינה מושכת אותם, אלא דברים אחרים, כשאינם רוצים ללמוד, כשהתפילה זרה לנו ולהם, זה לא אומר שצריך רק להציב גבולות חדים יותר וברורים. הרבה פעמים, זה אומר יש צורך גם לחשוב, איך עושים את הקודש מלהיב יותר עבורם ועבורנו.