שתי הבריתות בסיני
הראשונים נחלקו בשאלה מה היחס בין הברית הזו ובין הברית במעמד הר סיני. לדעת האבן עזרא, זו אותה הברית. אולם הרמב"ן סובר, שזו ברית שניה, שנחתמה בהר סיני בין הקב"ה ובין משה, במעמד קבלת הלוחות השניות.
מה בין הברית הראשונה לברית השניה?
אני חושב שקל לענות על שאלה זו, בעיקר על רקע הפניית המבט לברית הנוכחית. פרשת בחוקותי היא פרשת הברכות והקללות. הברכות והקללות נעדרות מהברית הראשונה. כל גישת השכר והעונש נעדרת מהברית בפרשת משפטים, ומופיעה בעיקר אצלינו.
הברית הראשונה דומה לפרשה ראשונה של שמע. היא הברית של עשיית הדברים מאהבה. הברית השניה, היא הברית של השכר ועונש. הברית של פרשת והיה אם שמוע. פרשה ראשונה מייצגת במידה רבה עולם אידאלי. בעולם אידאלי, לא צריך לא מקל ולא גזר כדי לעשות את רצון ה'. עושים את האמת מפני שהיא אמת. הברית השניה היא מדרגה נמוכה יותר.
ר' צדוק (צדקת הצדיק רכד) כותב שפרשה ראשונה נאמרה בלשון יחיד, כיוון שהיא מתאימה ליחידים. הדוגמא שלו היא רשב"י, שאתמול היה יום ההילולא שלו. רשב"י חי בעולם אידאלי. עולם שבו כשישראל עושים רצונו של מקום, 'ועמדו זרים ורעו צאנכם'. והפסוק בפרשה שניה של שמע 'ואספת דגנך' נאמר לרמה נחותה יותר של עבודת ה'. אבל דרכו של רשב"י, לעוצם עליונתה, אינה מתאימה לכולם. התורה לרבים היא התורה של פרשה שניה של שמע, ושל הברית השניה של מעמד הר סיני.
אנו חיים את המתח הזה הרבה מאוד פעמים. יש עולם אידאלי. אבל יש גם עולם מעשה. מי שחי בעולם המעשה, עם הפשרות והפשרנות שלו, ולא רואה בכך שום בעיה, מפסיד את החזון. מי שמנסה לחיות בעולם האידאלי בלי להיות מוכן להתפשר עם המציאות, סביר מאוד שיגיע למה שאמר אביי "הרבה עשו כרשב"י ולא עלתה בידן". מי שמנסה לקפוץ מהר מדי מעל קרקע המציאות, יזכה פעמים רבות בעיקר להתרסקות כואבת.
איך משלבים בין שני הקטבים האלו? זוהי השאלה הגדולה. אינני יודע. אבל דומני שאדם צריך לבחון את עצמו בשתי שאלות: מחד, האם יש לו חזון בתחום הרוחני? האם הוא רואה צורך להשתפר, להתקדם, או שאין לו שום אופקים ושאיפות בתחום הרוחני. ומאידך, האם התורה שהוא לומד מגיעה אליו באמת, או שהיא נראית לו תלושה מהמציאות, ולא מעסיקה אותו במקום שבו הוא נמצא באמת.
מי שיצליח לענות לעצמו על שתי השאלות האלו, דומני שהוא בדרך הנכונה.