שאלה

האם ניתן לתלות מודעה, כגון לו"ז השבת וכדומה, במהלך השבת? אם כן, באיזה אופן?

תשובה

ניתן לתלות את המודעה באמצעות מגנטים. אי אפשר לתלות את המודעה באמצעות נעצים.

נימוקים

א. תליית המודעה – האם נחשבת 'בונה'

השאלה הראשונה שבה יש לדון היא, אם בעצם ההוספה של דף על גבי הקיר, יש איסור של בונה.

הלכה היא, שאיסור עשיית אהל עראי הוא רק בעשיית גג. אבל מחיצה, כל עוד אינה מחיצה המתרת, מותר לעשותה בשבת (שו"ע שטו, א). תרומת הדשן (סימן סח) דן בשאלה, אם מותר לתלות פרוכת על ארון קודש. יסוד הדברים בדברי הגמרא בעירובין (קב.):

אמר רב משום רבי חייא: וילון מותר לנטותו ומותר לפורקו בשבת.

ופירש רש"י:

וילון – כנגד הפתח, לצניעות. מותר לנטותו – דלאו אהל הוא, דלא קביעא התם, אלא כן דרכו לינתן ולהסתלק כדלת בעלמא.

תרומת הדשן למד מדבריו של רש"י, שרק כאשר אין הוילון נמצא שם דרך קבע, מותר לתלותו:

משמע (=מדברי רש"י) דאיירי בוילון שנוטין אותו לפרקים, כשרוצים לעשות מילי דצניעות, אבל אינו תלוי תדיר שם. ולפ"ז הפרוכת שתולין שם תדיר, שייך ביה עשיית אוהל לפי זה. ומ"מ נראה לחלק יפה, דודאי וילון התלוי תדיר לפני הפתח שייך ביה עשיית אהל, לפי שהוא כמו דלת בעלמא. אבל הפרוכת שלפני הארון, שבלא"ה יש דלת לארון, והפרוכת אינו תלוי שם אלא לצניעות, אף על גב דתלוי שם בקביעות אין קפידא. אפס העולם חוששין לאסור הדבר. וגם חזן הכנסת אחד הגיד לי, שאחד מן הגדולים לא רצה להתיר, אני מושך ידי להתיר.

מסקנת תרומת הדשן היא לאסור. אבל הבית יוסף כתב שאפילו שהוילון מחובר בקביעות, אין זה אסור:

לכן נ"ל שאע"פ שתלוי שם בקביעות שרי שהרי כיון שכולו נע ונד ברוח מצויה וגם אינו מעכב להולכים ועוברים דרך שם מיקרי לא קביע וזהו שכתב דלא קביע התם אלא כן דרכו לינתן ולהסתלק כדלת בעלמא אבל אם קבעו מלמעלה ומלמטה ומן הצדדין בענין שאין מזיזין אותו ממקומו הוה מיתסר משום בנין ומשום דסתם וילון אין קובעין אותו כך כתב דכיון דלא קביע התם שרי.

כלומר, כאשר הוילון עדיין נע ונד, אין זה נחשב חיבור גמור, ואין בזה איסור. אבל לחבר את הוילון באופן שאי אפשר להזיזו ממקומו, בוודאי יהיה אסור. כן פסק הרמ"א (שם). וכתב על זה המג"א (סק"ב):

ונראה לי פשוט דמותר לתלות בשבת סדינים המצויירים לנוי, אף על פי שקובעים שם, כיוון שאין עשויים שם למחיצה.

והביאו המשנ"ב סק"ו. ומדברי המג"א לנדון דידן, שאין איסור בעצם תליית הדף על גבי הקיר.

אבל החזון אי"ש (סימן נב אות יג) כתב, שכאשר מחברים משהו בקביעות לקיר על מנת שישאר שם לעולם, בכל מקרה זה נחשב כבנין:

והיכא שתולה להיות קבוע, אין מקום לחלק בין תולה בפתח פתוח או כבתולה על הדלת, שהרי לא משום מחיצה אתינן עלה, אלא משום בנין. וכל שקובע הדבר הוי בנין. ובתרומת הדשן שהביא בית יוסף לא כתב כן, וצריך עיון. וכן מה שכתב המגן אברהם "ומותר לתלות סדינים המצוירים לנוי ואפילו לקובעם" צריך עיון אם קובעו לעולם, הרי זה כבונה. וצריך לומר גם כן, בעשוי לתלותם ולהסירום, או שתלאן רפוי, שנוח להסירן, וממילא דרכן להסירן.

החזון אי"ש מציין בעצמו, שמדברי תרומת הדשן לא נראה כן, שהרי מן הדין הוא רצה להקל בפרוכת, אף שהיא תלויה דרך קבע, כיוון שאינה משמשת כמחיצה, משום שסוף סוף יש גם דלת לארון. וגם לדבריו של החזון אי"ש, אם לא מחברים את המודעה באופן שהיא אמורה להישאר לעולם, יהיה מותר להעמידה.

ואמנם, בשש"כ (פרק כד סעיף כח במהדורה השניה) כתב שאם תולה על מנת לחברו לכמה ימים אסור לדעת החזון אי"ש. ולענ"ד הדבר צריך עיון, שהרי החזון איש מדבר בפירוש על מי שקובע את הוילון שם לעולם.

ב. חיבור המודעה לקיר באמצעות מגנטים

עד כאן עסקנו בעצם חיבור המודעה לקיר, אם יש בכך איסור שום בונה. כעת נדון, אם יש בחיבור המודעה לקיר באמצעות מגנט בעיה.

בקצות השולחן (סימן קכ הערה ל) כתב:

ולחבר את הוילון לכותל במסמרים קטנים שקורץ נעצים, הגם שחבורם אינו חזק ותוחבים אותם בידים פשוט דאסור משום בונה. דבמחובר לקרקע אפי בנין גרוע אסור. ואפילו לחבר וילון או דבר אחד בכלי שאינה מחוברת לקרקע ע"י תחיבת הנעצים אסור דהרבה פעמים נתקע בחוזק והוי בנין חשוב כמו צירים התקועים בחוזק דאסור אפי בכלים.

קצות השולחן כותב, שחיבור מסמר לכותל לעולם נחשב חיבור. הסיבה היא, שהוילון אינו נחשב מחיצה, אבל המסמר טפל לכותל, ועל כן נחשב הוספה עליו.

על פי זה כתב בשש"כ (פרק כג סעיף מד במהדורה החדשה, וכן גם בפרק כג סעיף לא במהדורה השניה):

אסור לתקוע מסמרו או נעץ בשבת וביו"ט, וכן אסור להדביק על קיר וו או מתלה וכדומה מגומי או חומר פלאסטי על ידי לחץ אוויר או באמצעות הדבק הנמצא על המתלה. וכל אסה אסור גם להסירם ממקומם.

אמנם, לכאורה, דין נעצים שלנו שונה מדין מסמרים. המסמר בטל לכותל. בסופו של דבר, תולים על המסמר אחרי שהוא מחובר לקיר. והרי דינו כמו מי שהוציא זיז מהכותל. על כן, חיבור המסמר לכותל הוא בונה, אבל נעץ של ימינו (ובפרט הנעצים המשמשים לתלייה על לוחות שעם וכו') הם כאלו שכל פעם מוציאים מחדש, ותוקעים דרך המודעה הבאה. בפשטות, הם לא בטלים לכותל, ולכן מצד החיבור לקיר, היה מקום להקל בהם. אמנם, בנעצים יש בעיה אחרת, מצד שקודח בקיר (שבת קג.), וראה להלן אות ג.

ובסעיף מו (מופיע רק במהדורה החדשה) כתב השש"כ:

גם אסור להצמיד כל דבר מגנטי על גבי גוף מתכתי (כגון מקרר), אם אמנם דעתו להשאיר אותו למשך זמן, והוא הדין שאסור להסיר משם.

צריך לומר, שהשש"כ לשיטתו, שקביעת דבר שאמור להיות לזמן ממושך, אסורה על פי דעת החזון אי"ש. גם לדבריו, מתסבר שהכוונה כעין מגנטים של מודעות שתולים על המקרר לזמן רב. אבל מגנט ששמים ומורידים לעיתים תכופות, לא יהיה אסור אפילו לשיטתו. ולדידי מותר בכל מקרה. וגם בארחות שבת (פרק ח סעיף יג) כתב שאין בעיה בהצמדת מודעה למקרר עם מגנט או הסרתה.

עוד נעיר בדעת השש"כ, שבסעיף מה כתב שמותר לשים שלט שתלוי לזמן, ואפילו שלט של 'משיב הרוח', נחשב שלט לזמן. ורק אם השלט תלוי לזמן ממושך, הרי זה תלוי במחלוקת של המשנ"ב והחזון אי"ש שהזכרנו לעיל. כלומר, שלט שעניינו להיות תלוי כחצי שנה, לא נחשב תלוי לזמן ממושך.

ג. שימוש בנעצים שהיו תקועים מבעוד יום

אם יש נעצים שהיו תקועים מבעוד יום, וכבר הוציאו אותם פעם אחת מבעוד יום, לכאורה יהיה מותר להוציא אותם, על פי מה שכתב הרמ"א בסוף סימן שיד (סעיף יב):

סכין שהוא תחוב בכותל של עץ מבע"י, אסור להוציאו בשבת כיון שהוא דבר מחובר; אבל אם הוא תחוב בספסל, וכן בכל דבר תלוש, מותר להוציאו. (הגה: ואם דצה ושלפה מבע"י, אפילו בכותל, שרי) (ב"י).

אמנם, כאמור לעיל, בשש"כ כתב שבנעיצת  נעצים יש איסור דאורייתא של בונה. ואף שלענ"ד דבריו אינם נכונים, לא מלאני לבי להקל.