כוחה של קהילה
פרשת במדבר עוסקת, בין השאר, בהחלפה בין הבכורות ללויים.
אפשר לתת שני הסברים לכך שהבכורות היו אמורים לעבוד במקדש. מצד אחד, שכשכל משפחה שולחת את הבן הבכור לעבוד במקדש, הרי שכל משפחה שותפה בעבודת המקדש. ומצד שני, כששולחים את אחד הבנים למקדש, בסופו של דבר, יהיה בכל משפחה מישהו שהוא מקורב יותר לרוחניות, וממילא הוא ישפיע בחזרה גם על המשפחה שלו.
הלויים מחליפים את הבכורות. מצד אחד, זה בגלל שהבכורות חטאו בעגל. אבל אולי זה גם מבטא מעבר לצורה אחרת של עבודה במקדש. במקום שכל משפחה שולחת נציג, לוקחים שבט שלם, ומייעדים אותו לעבודת ה‘ – להיות משרתי ה‘ במקדש, ומורי התורה לעם ישראל בכל מקום.
מצד אחד, זה מאוד נחמד שיש בכל משפחה מישהו אחד שמיועד להיות משרת ה‘. אבל כשיש בכל משפחה אחד כזה, הוא קצת בודד בתפקידו ואפילו חריג במשפחתו. במובן מסויים, הוא צריך ’לשחות נגד הזרם‘ המשפחתי. כשמגדלים שבט שלם להיות משרתי ה‘, כולם גדלים על אותו חזון, ואולי קל יותר, ונכון יותר גם להשפיע כלפי חוץ, כשיש שבט שלם כזה, במקום נציגות מכל משפחה.
זהו כוחה של קהילה, שהיא מאפשרת לחבריה להיות שותפים בחזון מסויים, להאמין בסולם ערכים משותף, ולסייע האחד את השני בהליכה בעקבות החזון הזה, ומתוך כך, גם להשפיע בצורה טובה יותר, בחוץ.