שאלה:

אני קורא בתורה בבית כנסת שאין בו אצבע לספר תורה. רציתי להכין מעין אצבע משלי. לא מקושטת במיוחד, שתשמש אותי כשאני בא לקרוא שם. האצבע לא תהיה תלויה על ספר התורה, שכן היא שלי, ולא של בית הכנסת.
האם האצבע הזו נחשבת תשמיש קדושה?

תשובה:

במצב שתיארת, האצבע אינה נחשבת תשמיש קדושה.

נימוקים:

השו"ע (אורח חיים קנד, ג) כותב:

תשמישי קדושה, כגון: תיק של ספרים ומזוזות, ורצועות תפילין, וארגז שנותנין בו ס"ת או חומש וכסא שנותנין עליו ס"ת, ווילון שתולין לפני ההיכל, יש בהן קדושה וצריך לגנזן.
הגה: ודוקא הדבר שמניחין בהן דבר הקדושה בעצמו לפעמים, או שנעשית לכבוד כגון המכסה שעל הקרשים של הספרים, אבל אותו מכסה שהוא לשמור אותו מכסה שעל הקרשים, לא מיקרי תשמיש, דהוי תשמיש דתשמיש, וכל כיוצא בזה.

כלומר, כדי שדבר מסויים יחשב תשמיש קדושה, צריך שיניחו בו את הקדושה, או שהוא ייעשה עבור הקדושה, לכבוד. במשנ"ב (שם סקי"ד) כתב:

זה הכלל כל שנוגע ממש בקדושה בלי הפסק אף על פי שאין כ"כ לכבוד רק קצת שמירה כמו ארגז, ולכבוד אף על פי שאין נוגע כך כמו טסי כסף ומכסה על הקרשים הואיל ומונח על הקדושה אף על פי שיש הפסק תשמישי קדושה הוה.

ואם כן, גם מה שאינו נוגע ממש בקדושה, אם הוא עשוי לכבודה, והוא מונח עליה, הרי הוא נחשב תשמיש קדושה. ועל כן, קישוט כסף שתולים על ספר התורה, נחשב תשמיש קדושה.

בתרומת הדשן (פסקים סימן רכה) כתב, שאסור לעשות מהעצים שעליהם תולים את הפרוכת שלטים לסימן איזה ספר תורה להוציא, שכן לשלטים האלו אין מעמד של תשמיש קדושה, בניגוד לעצי הפרוכת, והביאו הרמ"א (או"ח קנד, ו). במשנ"ב (סקל"א) כתב עפ"י דברי המגן אברהם (שם סקי"א), שכאשר תולים את השלטים האלו לנוי על הספר תורה, הם חוזרים להפוך להיות תשמיש קדושה. וכך גם היד שמראים איתה בספר תורה, היות שתולים אותה בספר תורה, היא נחשבת תשמיש קדושה.

אמנם בשו"ת שיבת ציון לבנו של הנודע ביהודה (סימן ז) כתב:

אמנם הטסין של כסף אף שג"כ הם לנוי לס"ת אפ"ה יש לצדד להקל עליהן ולומר שאינן בכלל תשמיש קדושה כמו שהביא הש"ך ביו"ד סימן רנ"ט ס"ק י"א בשם מהרי"ו, דהפחים שעל הס"ת אינן תשמישי קדושה כיון שלא נעשו אלא לסימנים בעלמא, שלא יטעו להוציא ס"ת שלא הוזמנו לקריאת חובת היום, גם הידות עיקרן הם להראות להקורא כדי שלא יטעה, ואף שהמג"א סימן קנ"ד סי"ד כתב שעכשיו נהגו לס"ת לנוי מ"מ מלתא דפסיקתא היא כיון שאינו נראה מרחוק לא נאמר בהן שהן לנוי,

כלומר, לדעתו יש לפקפק בכלל, אם טס שאינו נראה למרחוק, נחשב נוי.

על כל פנים, אם האצבע שאתה עושה אינה תלויה בספר התורה, אלא הולכת איתך, וקל חומר, אם היא אינה נראית יפה במיוחד, אין היא נחשבת כתשמיש קדושה (וכן כתב בפסקי תשובות, סימן קנד אות ג, הערה 16).