פעם אחת, באחת ההפסקות שלנו באימון במילואים התפתח דיון לגבי קבלת ברכות מצדיקים. אחד המשתתפים סיפר, שאמר לו פעם חבר מסורתי, שכשהוא צריך לקבל ברכה, הוא מעדיף ללכת לקבר של צדיק, מאשר לצדיק חי. כי כשהולכים לצדיק חי, הוא מתחיל לומר 'תדליקו נרות שבת', 'לך עם ציצית' וכו'. צדיק מת נותן ברכה וזהו.
במבט ראשון, הגישה הזו נראית לנו עקומה במקצת, בגלל שהיא מבטאת איזשהו אלמנט של סחר מכר. זה נראה קצת קטנוני הגישה של 'אם אפשר בחינם, למה לשלם על זה?'. אנחנו משתדלים להיות אמונים על גישה של לעשות שלא על מנת לקבל פרס, והעיסוק בשאלת ה'מה תתן לי וכמה זה יעלה לי' קצת נראה קטנוני.
אבל מחשבה נוספת על הדברים מגלה בעיה עמוקה יותר, שדורשת תשובה קצת יותר מושקעת. אם אפשר לקבל 'ברכה', אז הדרך לקבלת שפע מהקב"ה לא עוברת דרך תשובה ומעשים טובים, אלא דרך משהו טכני ו'מכני' – קבל ברכה ויש שפע אלוקי. ואם ככה, אז למה באמת להתאמץ?
פרשת השבוע מזמנת לנו דיון בנושא הזה. על סיפור נחש הנחושת אומרת המשנה במסכת ראש השנה (סוף פרק ג):
וכי נחש ממית, או נחש מחיה? אלא, בזמן שישראל מסתכלין כלפי מעלה ומשעבדין את לבם לאביהן שבשמים, היו מתרפאים, ואם לאו, היו נמוקים
המשנה באה לשלול את הכיוון הזה. אין טריקים ופתרונות קסם. יש תשובה ומעשים טובים.
האם כוונת המשנה שמשה היה יכול גם לעשות שלט עם חץ כלפי מעלה, ולחסוך את הנחש? בתורה יש חשיבות גם למעשה, ולא רק לסמלים. לא כוונת הלב חשובה, אלא יש גם פרטים טכניים. באותו אופן, גם הברכה היא דבר בעל ערך, ובכל זאת הדגישה המשנה, שהיא אינה הדבר היחיד, ואפילו לא המרכזי. בזמן שישראל מסתכלים כלפי מעלה ומשעבדים את ליבם. רחמנא ליבא בעי, וזה העיקר. הברכות הן רק 'אקסטרה'.
אני חושב שגם אצל מי שאינו חי כ"כ בעולם של הסגולות, יש לדברים משמעות. הרבה פעמים אני שומע מאנשים שהם אוכלים רק בד"ץ, קונים ארבעת המינים שיעור חזון אי"ש וכן הלאה. קל לנו להשקיע כסף כדי לקנות משהו 'הלכתי' יותר. אבל בעצם, במובן מסויים אנו רק משקיעים כסף כדי לקנות מצווה, בלי השקעה של מאמץ ולב. המקבילה תהיה לתת צ'ק גדול יותר בחתונה, במקום להשקיע עוד שעה בחיפוש של מתנה שממש מתאימה.
דומני שראוי לשאול את עצמנו איפה אנחנו משקיעים את הלב שלנו? האם ללמוד יותר תורה ולהתפלל יותר בכוונה חשוב לנו? האם אנו משקיעים בכך ש'כל מעשינו יהיו לשם שמים', או שאנו מסתפקים בקניית הידורים בכסף, ובשאר הזמן חיים בלי הרבה תשומת לב למילוי רצון ה' בעולם?
האם אנו זוכים להגשים את דברי המשנה ש'מסתכלים כלפי מעלה ומשעבדים ליבנו לאבינו שבשמים'?