שאלה

כיצד יש להעלות לתורה מי שאמו הישראלית היתה נשואה לגוי? יש לציין, שהעולה עצמו רוצה לעלות עם שם אמו ולא שם אביו.

תשובה:

אם הוא לא היה מעוניין שידעו שאביו אינו יהודי, יש להעלותו בשם אביו. אבל כיוון שזה לא מפריע לו, יש להעלותו בשם "בן אברהם".

נימוקים:

הרי"ף (מגילה יד. מדפי הרי"ף) מצטט מהתוספתא:

ראש הכנסת או חזן הכנסת לא יקרא עד שיאמרו לו אחרים קרא.

וכן כתבו ראשונים נוספים. הרי שהעולה צריך שיקראו לו כדי שיקרא בתורה. וכתב המרדכי (גיטין פרק ה סימן תב):

ואף על פי שאין אומר עמוד פלוני הכהן מה בכך וכי חובה לקרות הכהן נהי דנהגו עתה לקרות בשם הקרואים משום דלמא אתי לאינצויי מ"מ אין חובה להזכיר כהן ועוד אפילו שמו א"צ להזכיר אלא מרמז לו שיעלה וכן שמעתי שהיה עושה קרובי ה"ר שמואל מבייבר"ק.

כלומר, מן הדין אין חובה להעלות את העולה דווקא בשמו, אלא 'מרמז לו שיעלה', גם הוא מספיק. אלא שכתב הדרכי משה (או"ח קלט אות א) שהמנהג הפשוט בכל מקום לקרוא 'יעמוד פלוני בן פלוני', וכן כתב גם בהגהותיו בשו"ע (שם סעיף ג).

הדרכי משה מביא את דברי תרומת הדשן (סימן כא) לגבי מי שאביו נשתמד:

יראה דיקראו בשם אבי אביו… ומאחד מהגדולים שמעתי שרבו אחד מהגדולים השיב לו שיקראוהו בנו בשמו לבד. ואין נראה דהוה ליה גנאי שיקראוהו בשינוי מאחרים ושפיר דמי לקרות אביאסף בר יצהר כדכתיב הידעתם את לבן בן נחור ומפיבושת בן שאול ירד וגו'.

תרומת הדשן מציע לקרוא לבן בשם הסב, ומציין גם, שלקרוא בשינוי מהמהקובל, כגון לקרוא לו בשם בלבד, בלי שם האבא או הסבא, זה גנאי לעולה. בדרכי משה (שם) הביא משו"ת מהר"ם פדו"א, שאם האבא השתמד כשהילדים כבר היו גדולים, כך שהיו רגילים להעלות אותם לתורה בשם האב, בוודאי שאין לשנות כדי שלא לבייש אותם.

והובאו הדינים האלו להלכה ברמ"א (שם).

הרמ"א כותב גם, שאם מדובר באסופי, יעלו אותו בשם אבי אמו. וכתב על כך הט"ז (סק"א):

לעד"נ שאין זה נכון. דשמא יבא לגרש אשתו, ויכתוב כן אנא פלוני בן פלוני שהוא אבי אמו, ובאמת אין נקרא בנו כי למשפחותם לבית אבותם כתיב נמצא הגט פסול. ע"כ קורין אותו בשם בן אברהם כמ"ש אח"כ וזה ודאי אין בו פסול כי הכל בניו של אברהם דכתיב אב המון גוים כו' כנ"ל ברור.

הט"ז מכניס שיקול נוסף, והוא השאלה האם הדבר יוליד תקלה כשיבואו לכתוב גט.  ולפי דבריו, יש לומר בנדון דידן, שיש להעלותו פלוני בן אברהם, כפי שמבואר בשו"ע באבן העזר (קכט, כ) לגבי גט של גר.

אלא שדבר זה שנוי במחלוקת אחרונים. שו"ת חתם סופר (אבן העזר א, סימן עו) דן בשאלה כיצד מעלים לתורה מי שגדל כמאומץ בבית אחרים, וכתב שניתן להעלותו בשם האב המאמץ. ובאגרות משה (אבן העזר ד סימן כו אות ב) כתב שגם בגט אפשר לכתוב את שם המאמץ:

ולענין גט שנכתב בו שם האב על שם מי שגדלתה או שגדלו כשלא ידע שם האב ליכא קפידא כל כך מאחר שמוחזקת בשם בת איש זה וגם בתורה מצינו כהא אליבא דרמב"ן (במדבר פרק כו פסוק מו) דשרח לא היתה בת אשר אלא בת אשת אשר ומ"מ קראה הכתוב בת אשר וכהנה עוד הרבה, אבל לכתוב טוב להזכיר בפירוש בגט בת פלוני שגדלתה כבתו אבל במקום עיגון יש להתיר גם בסתמא..

וכן כתב בנשמת אברהם (חו"מ סימן מב סק"א, 5) בשם הגרש"ז.

אמנם, במנחת יצחק (חלק א קלו; חלק ב קטו; חלק ד מט) כתב שאין להעלות בן מאומץ שלא בשם אביו האמיתי, מחשש בגט. ועיין עוד בפסקי תשובות (קלט אות ד).

אף שהפוסקים נחלקו ביחס למאומץ, הרי שבהעלאת גר במקרה כזה, בוודאי שיש להקל ולקרותו בשם אביו, כדי שלא לגלות ברבים שהוא גר, שיש בזה משום אונאת הגר. אלא שבנדון דידן, לבן אין התנגדות שיקראו לו בשם אמו, או בשם 'בן אברהם', כך שאפשר להחמיר ולקרוא לו בן אברהם.