שאלה:

האם דווקא הקורא בתורה צריך לומר את הקדיש שאחרי קריאת התורה, או שגם אדם אחר יכול לומר את הקדיש הזה?

תשובה:

המנהג הרווח הוא שבעל הקורא הוא שאומר את הקדיש, אלא אם כן מי שעלה לאחרון הוא אבל בתוך יא חודש או בעל יארצייט.

נימוקים:

א. מקור חובת אמירת הקדיש

הקדיש שאחרי קריאת התורה לא נזכר בגמרא. המקור הקדום ביותר שמסביר את טעמו הוא כנראה שו"ת הר"י מיגש (סימן פט):

מה שחייבו לומר קדיש בשבתות וימים טובים אחר קריאת ספר תורה, הוא משום דאיכא נביא. כדי להפסיק בו בין הקריאה בתורה ובין הקריאה בנביא. ולפי שאין נביא בשני ובחמישי אין אנו צריכין לקדיש…

מדברי הר"י מיגש עולה שהקדיש 'נולד', כתקנה מאוחרת כדי להבדיל בין קריאת התורה לקריאת הנביא. והוא כותב בפירוש, שלא נהגו לומר קדיש אחרי הקריאה בשני וחמישי. מנהג אמירת הקדיש בשני וחמישי נזכר רק אצל ראשונים מאוחרים יותר, כדוגמת הטור (או"ח קמט). בשערי אפרים (שער ז סעיף לח בפתחי שערים) כתב שהטעם באמירת הקדיש בשני וחמישי הוא כדין כל פעם שאומרים פסוקים, שאומרים אחרי כן קדיש. ועיין עוד לקמן שנביא טעם נוסף מהגרש"ז.

ב. על מי מוטלת אמירת קדיש זה

בטור (שם) כתב:

ולאחר שגמר קריאת הספר אומר ש"צ קדיש ומחזיר הספר למקומו.

פשטות לשונו היא, שהש"ץ הוא זה שאמור לומר את הקדיש הזה. אמנם, הרבה אחרונים דייקו מהתשב"ץ (שו"ת חלק ג סימן קעא) שלא כך. זו לשון התשב"ץ:

קניית המצות, אין אני מתיר בכאן לקטן אלא לקנות ההפטרה שאינה מענין המאורע. אבל כשהיא מענין המאורע, וזה ביום שמוציאין שני תורות, אני משתדל שיהיה המפטיר גדול. שאין מי שאינו מחוייב בדבר מוציא הרבים ידי חובתן. וכן כתב בעל המנהיג בשם רבינו תם ז"ל בהלכות חנוכה, אבל לקדיש בתורה ולתפלת ערבית ליל מוצאי שבת, איני מתיר עד שיהיה גדול.

כאמור, כמה אחרונים (ראה בשדי חמד מערכת אבלות אות קסג) דייקו מהתשב"ץ, שהוא אינו מתיר לקטן להיות אומר הקדיש אחרי קריאת התורה, אבל היה מתיר לגדול לקנות את המצווה הזו. והבינו, שהגדול היה אומר את הקדיש בלבד. ויש לדבר זה טעם, שהרי גם את הקדיש שאחרי עלינו לשבח תקנו שיאמרו אותו היתומים, ולאו דווקא שליח הציבור.

אמנם, בשו"ת מהר"ם בריסק (חלק א סימן קיח) דחה את הראיה, וכתב שהתשב"ץ דיבר על כך שקונה המצווה קונה את העליה למפטיר, וממילא גם את הקדיש, אבל אין מדובר במי שקונה את הקדיש לחוד.

בהליכות שלמה (תפילה פרק יב סעיף כז) כתב גם כן שדווקא העולה הוא שאומר קדיש. ובדבר הלכה (שם אות לח) נימק:

משום דעיקרו נתקן לעילוי נשמת המתים שאין אומרים קדיש אחריהם. ולכן אם לא עלה האבל עכשיו, אין נכון שהוא יאמרנו, שהרי הוא מכון לעילוי נשמת מי שיש הוא אבל אחריו. אם לא שעלה הוא אחרון, שאז יכול לומר הקדיש, ויתכוון לעילוי נשמת מתו ונשמות כל שאר המתים.

ואכן, כך המנהג הרווח, שמי שאומר א תהקדיש הוא דווקא הבעל קורא, או אבל אם הוא עלה אחרון.