ערב תשעה באב

החל מחצות היום (בערך 12:45) מתחילה החובה שלא להסיח את הדעת מהאבלות במידה מסויימת, ולכן כתבו שנוהגים לא לטייל ולא ללמוד תורה בדברים שאסור ללמוד בתשעה באב, החל מחצות היום. עם זאת, עדיף ללמוד תורה מאשר להתבטל סתם. ולכן, מי שיכול ללמוד את הדברים המותרים בתשעה באב (ראו בהמשך) יעשה זאת. ומי שלא – עדיף שילמד דברים אחרים מאשר שיתבטל (ביאור הלכה סוף סימן תקנג).

סעודה מפסקת

דיני הסעודה המפסקת האמורים בהלכה מתייחסים לסעודה הנערכת אחר חצות היום, והיא הסעודה האחרונה שאדם אוכל לפני הצום. לכן, המנהג הרווח הוא לאכול ארוחת צהרים גדולה ורגילה (חוץ מהאיסור לאכול בשר ולשתות יין, כמו בכל תשעת הימים), ואחרי מנחה, לאכול את הסעודה המפסקת.

בסעודה המפסקת מותר לאכול לחם עם ממרחים, וכן לאכול ירקות חיים ופירות. לגבי תבשילים – מותר לאכול רק תבשיל אחד. גם תבשיל הכולל כמה סוגי מאכל, כמו אורז עם ירקות, נחשב שני תבשילים.

שתיה – מותר לשתות הכל (חוץ מיין) ורצוי לא לשתות משקאות לתענוג בלבד.

יש הנוהגים לאכול ביצים קשות, ויש שנוהגים לטבלן באפר.

נוהגים לאכול את הסעודה בישיבה על גבי הקרקע, אבל אין צורך לחלוץ נעלים.

גם אחרי הסעודה, מותר לאדם לאכול ולשתות, כל עוד לא קיבל עליו את הצום בפה (שו"ע תקנג סעיף א).

"כך היה מנהגו של רבי יהודה ברבי אילעאי: ערב תשעה באב מביאין לו פת חרבה במלח, ויושב בין תנור לכיריים, ואוכל, ושותה עליה קיתון של מים, ודומה כמי שמתו מוטל לפניו" (תענית דף ל:).

הפטורים מלצום

בתשעה באב נוהגים כל חמשת העינויים הנוהגים ביום הכיפורים – אכילה ושתיה, רחיצה, סיכה, נעילת הסנדל ותשמיש המיטה.

חולים פטורים מלצום. בכלל זה גם חולה שאין בו סכנה- כל מי שמגיע למצב שאם זה היה יום רגיל היה שוכב במיטה ולא הולך לעבודה, פטור מלצום.

נשים הרות ומניקות חייבות לצום, אלא אם כן יש להן איזושהי בעיה ספציפית, או שמרגישות חולשה מיוחדת, וכמובן שאם הן מקיאות או מרגישות סחרחורת, יכולות לאכול.

יולדת פטורה מלצום. לעניין זה , כל שלושים יום מהלידה נחשבת יולדת (פניני הלכה זמנים פרק י אות ג).

כל מי שפטור מלצום, יכול לאכול כרגיל ואינו צריך לאכול ולשתות לשיעורין (פניני הלכה שם). עם זאת, יש להיזהר שלא לאכול מאכלי מותרות, אלא רק מאכלים פשוטים.

ילדים אינם חייבים לצום מדין חינוך. עם זאת, מקובל שמי שקרוב כבר לגיל מצוות, יצום כמה שעות כדי להרגיש את האבל. בכל אופן, נוהגים לחנכם שלא לנעול מנעלי עור (פסקי תשובות סימן תקנד אות טו).

לוקחי כדורים –  אם מדובר באדם בריא שלוקח כדורים באופן כרוני, כתוב שאם הוא צריך לשתות, שישתה עם משהו מר (פסקי תשובות תקנד, אות ח; פניני הלכה). כדורים שצריך לקחת על קיבה מלאה, כמו חלק מסוגי האנטיביוטיקה וכדומה, יש להתייעץ עם רופא, ולפנות אלי באופן אישי.

רחיצה

אסור לרחוץ אפילו אצבע קטנה, אם מדובר ברחיצה לצורך תענוג. אבל, מותר לרחוץ רחיצה שהיא לנקיון נדרש, או במסגרת מלאכה המותרת.

לכן – מותר ליטול ידים עד סוף האצבעות בנטילת ידים שחרית. לפני התפילה אין ליטול ידים, אלא אם כן נגע במקומות המכוסים. וכהנים נוטלים ידים לפני ברכת כהנים עד פרק כף היד.

וכן מותר לשטוף את הידים מלכלוך ספציפי, כגון מי שהתלכלך בבוץ וכדומה, או מי שהחליף חיתול והתלכלך תוך כדי כך, או מי שהזיע מאוד, עד כדי כך שהוא טרוד מריבוי הזיעה.

מותר לשטוף כלים וכדומה במסגרת הכנת אוכל לילדים, ואין בזה בעיה של איסור רחיצה.

מי שמרגיש צער גדול מאוד אם לא יצחצח שינים, רשאי לצחצח שינים בלא משחה.

סיכה

אסור להשתמש במוצרי קוסמטיקה וכדומה, כשמדובר לשימוש לתענוג. אבל מותר להשתמש בהם לצורך רפואי. לכן מותר למשל למרוח וזלין למי שסובל מיובש.

מותר להשתמש בדיאודורנט, שעניינו הפגת הזיעה ולא תענוג (על פי האמור בביאור הלכה בסעיף טו).

נעילת הסנדל

אסור לנעול נעלים מעור. מצד הדין מותר לנעול נעלים מחומרים אחרים, גם אם הסוליה קשה ולא מרגישים את האבנים שבדרך, כמו סנדלי שורש. אבל ראוי להחמיר ולא לנעול נעלים כאלו (משנה ברורה סימן תריד סק"ה).

בין איש לאשתו

בלילה, נוהגים את כל דיני ההרחקות כמו בזמן הנידות. ביום, אסור רק לישון באותה המיטה ונגיעה של חיבה (משנה ברורה תקנד סקל"ז).

איסורים הקשורים לאבלות

איסור מלאכה – כדי להימנע מהסחת הדעת מאבלות, נוהגים שלא לעבוד בתשעה באב. מי שמקום עבודתו מחייב אותו לעבוד, יכול ללכת לעבוד, והרי זה דבר האבד (שו"ע תקנד סעיף כג). ומי שיכול לקחת יום חופש, רצוי שיקח יום חופש בתשעה באב.

בכלל איסור מלאכה הכוונה לדברים המסיחים את הדעת, דהיינו מלאכות משמעותיות, ולא במובן של איסור מלאכה בשבת או יום טוב.

שאילת שלום – אין שואלים בשלום בתשעה באב, וגם אין אומרים בוקר טוב וכדומה. מי שבירכו אותו בשלום או בוקר טוב, רשאי וצריך להשיב, אלא שישיב בכובד ראש ובשפה רפה.

תלמוד תורה – אסור ללמוד תורה בתשעה באב, מלבד ענייני חורבן בית המקדש, וראו פירוט להלן.

ישיבה על הארץ – נוהגים לשבת על הארץ, כמו אבלים, עד חצות היום. ניתן לשבת גם על שרפרפים נמוכים (משנ"ב תקנט, סקי"א).
אנשים מבוגרים וכדומה, שהישיבה על כסא נמוך קשה להם, וכן מעוברות ויולדות, יכולים לשבת על כסא רגיל (פסקי תשובות תקנט, ד). חשוב להדגיש שדין זה הוא רק ביחס לישיבה על הכסא. כל שאר העינויים, כמו גם איסור לימוד תורה, נוהגים עד מוצאי תשעה באב.

שינה – נוהגים לישון בצורה קצת פחות נוחה מאשר במשך השנה. הדוגמא של הרמ"א – מי שרגיל לישון עם שתי כריות, שישן עם כרית אחת (שו"ע תרנה, סעיף ב).

עשירי באב

בתשעה באב לעת ערב הציתו אש במקדש, והאש בערה במהלך עשרה באב. מכאן נובע מנהג שמנהגי אבלות ממשיכים גם בעשירי באב.

למנהג הספרדים, רק איסור אכילת בשר ושתיית יין ממשיכים, ועד סוף היום העשירי.

למנהג האשכנזים, נוהגים גם איסור רחיצה, תספורת וכיבוס, ובעצם כל מנהגי תשעת הימים, אבל רק עד חצות היום.

מה עושים במהלך הצום

כאמור, במהלך הצום צריך להתמקד בעיסוק בעניינים הקשורים לחורבן, וצריך להשתדל להימנע מלהסיח את הדעת מהאבלות. אפשר לשחק עם הילדים וכדומה, אבל יש להשתדל להימנע מקריאת עיתונים, פייסבוק וכן הלאה, אם זה לא קשור לענייני תשעה באב.

חורבן בית המקדש הוא סימן להתרחקותו של הקב"ה מאיתנו. ההתרחקות הזו באה לידי ביטוי גם בכל צרות הגלות. לכן, גם עיסוק בצרות השונות שאירעו לעם ישראל לאורך ההיסטוריה, הוא חלק מהעיסוק באבלות הקשורה לחורבן.

בתחום התורני, ניתן לקרוא את כל ירמיהו כמעט, מלבד הפרקים העוסקים בנחמה, כנ"ל ביחזקאל וישעיהו, ששם פרקי הפורענות מעטים יותר.

אפשר לקרוא גם את ספרו של הרב ד"ר בני לאו על ירמיהו, כדי להבין את ההיסטוריה של התקופה.

אפשר לקרוא את אגדות החורבן בגיטין נה: חלקים מהן קיימות גם בספר האגדה של ביאליק.

בתחום ספרות החול – ספר 'מלחמת היהודים עם הרומאים' של יוספוס פלביוס.

לילדים צעירים יותר, יש תכנית של קשת וענן על החורבן. נמצאת ביוטיוב גם כן.

אפשר לקרוא ספרות שעוסקת בשואה. מומלץ ספר בשם 'אני מאמין' על אנשי אמונה בשואה. ויש כמובן עוד הרבה ספרות בנושא.

גם את הילדים ניתן להפעיל בתחומים שקשורים למקדש ולחורבן. בין אם מדובר בבניית דגם של המקדש מלגו, או בצביעה ויצירה של דברים שקשורים למקדש, ובין אם סיפור הרקע ההיסטורי של חורבן שני בתי המקדש. סך הכל, לצערנו הרב ישנם קווי דמיון רבים בין הבעיות שהיו בעם ישראל ערב שני החורבנות, ובין המצב היום.

אני,  באופן אישי, משתדל במחצית הראשונה של הצום, עד חצות היום בערך, להתמקד באבלות. לקרוא, ופשוט להרגיש חלק.  בחצי השני של היום, לעבור גם לחזרה בתשובה, ולבדוק עד כמה שאפשר איפה אפשר להשתפר כדי לקרב את בנין המקדש.