אחד הנושאים החוזרים בספר דברים הוא החשש של משה מהרעה במצבו הרוחני של עם ישראל לאחר הכניסה לארץ. לחשש זה יש מספר גורמים, שחלק נכבד מהם נמנים בפרשתנו, והראשון מביניהם, המפגש עם העמים עובדי האלילים שבארץ.
כנגד החשש שעם ישראל ילמד מחוקי הגויים מדגיש משה שתורתנו עדיפה בהרבה על תורתם של הגויים: ”כִּי מִי גוֹי גָּדוֹל אֲשֶׁר לוֹ אֱ-הִים קְרֹבִים אֵלָיו כַּה' אֱ-הֵינוּ בְּכָל קָרְאֵנוּ אֵלָיו. וּמִי גּוֹי גָּדוֹל אֲשֶׁר לוֹ חֻקִּים וּמִשְׁפָּטִים צַדִּיקִם כְּכֹל הַתּוֹרָה הַזֹּאת אֲשֶׁר אָנֹכִי נֹתֵן לִפְנֵיכֶם הַיּוֹם“.
ראשית, תורתנו היא תורת אמת, ואנו מאמינים בא-ל אמת. ועל כן, הוא קרוב אלינו בכל קראינו אליו. לא כמו עובדי הבעל, שלהם לעג אליהו ”קִרְאוּ בְקוֹל גָּדוֹל כִּי אֱלֹהִים הוּא כִּי שִׂיחַ וְכִי שִׂיג לוֹ וְכִי דֶרֶךְ לוֹ אוּלַי יָשֵׁן הוּא וְיִקָץ ”. אולם, בעיקר הדגש בפרשתנו היא על כך שחוקינו עדיפים מחוקיהם. חוקי התורה הם ”חֻקִּים וּמִשְׁפָּטִים צַדִּיקִם“, הרבה יותר מחוקי הגויים.
במה נבדלים חוקי התורה מחוקי הגויים? נשתמש בלשונו של הרש“ר הירש (ויקרא יח): ”מרחק רב מבדיל בין משפט ה' לבין כל המשפטים של יצירה מדינית אנושית. כי הללו נובעים על פי רוב משיקולים של תועלת חיצונית… והם מבקשים לקיים את הכלל החברתי בכוח הדחף של האינטרס. ואילו "משפטי ה'" הם "אמת" – לאמיתם של הדברים והיחסים. הם נובעים ממהותם הפנימית של הדברים, מעצם מושגם וייעודם; ולפיכך "צדקו יחדיו"… ”
אנו מכירים את המשפט ’בכביש, אל תהיה צודק, תהיה חכם‘. במקומות רבים, החקיקה כולה מתאפיינת בגישה הזו. לא הצדק מושל בכיפה, אלא הפתרון היעיל. יש בכך הרבה ברכה. אבל יש בכך גם חסרון. ככל שמתקדמים בשיטה הזו, מאבדים את המצפון, ומחליפים אותו בשער הדולר.
תורתנו מבוססת בעיקר על הצדק, ודווקא בשל כך ”הִוא חָכְמַתְכֶם וּבִינַתְכֶם לְעֵינֵי הָעַמִּים אֲשֶׁר יִשְׁמְעוּן אֵת כָּל הַחֻקִּים הָאֵלֶּה וְאָמְרוּ רַק עַם חָכָם וְנָבוֹן הַגּוֹי הַגָּדוֹל הַזֶּה“.