שאלה

אנו רוצים לעשות את הברית בשבת בבית הכנסת בסוף התפילה כנהוג, ואחרי כן לעשות קידוש לקהילה. את סעודת הברית נעשה בבית, אבל בלא מנין. האם זה אפשרי?

תשובה

אין בעיה לעשות את הסעודה באופן שהצעתם, ואף יש בכך הידור, שגם עושה קידוש לכל הקהילה, וגם אחרי כן עושים סעודת ברית מכובדת בפת ובשר בבית.

נימוקים:

א. חובת הסעודה בברית המילה

הבית יוסף (יו"ד רסה) כותב בשם האבודרהם:

כתב עוד ה"ר דוד אבודרהם: נהגו לעשות סעודה ביום המילה ויש סמך מהמדרש שאומר "ויעש אברהם משתה גדול ביום הגמל את יצחק" – ביום ה"ג מל את יצחק. שעשה משתה ביום השמיני וכן משמע בגמרא שהיו עושים סעודה ביום המילה…
וגרסינן בר"פ ר"א דמילה (קל.) תניא רבן שמעון בן גמליאל אומר כל מצוה שקבלו עליהם בשמחה כגון מילה דכתיב שש אנכי על אמרתך עדיין עושין אותה בשמחה ופירש רש"י בשמחה. שעושים משתה…

מבואר שנוהגים לעשות סעודה בברית המילה, וזה ביטוי לכך שהברית היא דבר משמח. וכן כתב באור זרוע (חלק ב הלכות מילה סימן קז, אות יא). והוסיף האו"ז (שם אות יב) שנהגו לעשות מנין בשעת המילה, על פי מה שכתוב בפרקי דרבי אליעזר (פרק יט):

כל עדות נאמנת לישראל בעשרה, הכנור שהיה מנגן בו דוד בעשרה נבלים, עדות המת בעשרה, עדות ברכת השם בעשרה, עדות ברית מילה בעשרה.

והביאו הדרכי משה (אות יב)

בשו"ע (סעיף יב) פסק:

נוהגים לעשות סעודה ביום המילה.
הגה: ונהגו לקחת מנין לסעודת מילה, ומקרי סעודת מצוה.

וכתב בערוך השולחן (שם סעיף לז):

…וכתבו דנהגו לקחת מניין לסעודת מילה ומקרי סעודת מצוה, ובפרקי דר' אליעזר עדות ברית מילה בעשרה. ואין זה עניין לסעודה אלא לעצם המילה. ואפשר דמשום פרסומי הוא דכל פירסום הוא בעשרה.

ובספר כורת הברית (שם סקס"ו) כתב, שכוונת הרמ"א היא רק שאין צורך לתת סעודה ליותר ממניין, ולא שהמנין הוא חיוב.

אמנם, למעשה נוהגים להשתדל להזמין עשרה לסעודת המילה, והוא משום פרסום המצווה, כדברי הערוך השולחן, ומקורו בתרומת הדשן (רסט) שכתב שעושים סעודה לפרסם המצווה.

ב. חיוב פת בסעודת מצווה

בחכמת אדם (כלל קמט אות כד) כתב:

ומי שאפשר לו לעשות סעודה ומקמץ ואינו נותן רק קאווע או יין שרף ומיני מתיקה לא יפה עושה והגר"א מיחה בהם.

פוסקים אחרים מביאים עוד מקורות לכך, שראוי שסעודה זו תהיה בבשר ויין, כדין כל סעודה חשובה.

בהמשך דבריו, מתייחס החכמת אדם למה שכתב הרמ"א שנוהגים לעשות סעודת שלום זכר, וגם היא נקראת סעודת מצווה. וכתב על כך החכמת אדם:

עוד נהגו לעשות סעודה במיני פירות ומשקין בליל שבת שקודם המילה והיא גם כן סעודת מצוה.

הרי לן מדבריו, שאף שסעודת שלום זכר נקראת גם כן סעודת מצווה, אפשר להסתפק בה במיני פירות ומשקים. ועל כן, מה שכתב שצריך שהסעודה תהיה כראוי, הוא משום כבודה של סעודת המילה, ולא בתורת חיוב של דין סעודה בסעודת מצווה.

ומה שכתב בילקוט יוסף (שובע שמחות ב פרק יא סעיף ג) שצריך לעשותה לכתחילה על פת, והפנה לדברי חכמת אדם הנ"ל, צ"ע, שכן בחכמת אדם הנ"ל לא מבואר שצריך פת כלל, אלא סעודה חשובה.

 

ועיין במגן אברהם (תרצ"ה, סק"ט) שכתב שאין חובת פת בסעודת פורים, וכן הוא בשערי תשובה (שם אות א). אמנם, במור וקציעה כתב שחובת סעודה בפורים היא בפת בדווקא. ועיין בדברי יצי"ב (יו"ד קסג) שתלה במחלוקת המגן אברהם והמור וקציעה את השאלה אם גם בברית יש חובת סעודה בפת דווקא. ועיין עוד בספר רץ כצבי חנוכה ופורים סימן לד) שהאריך בעניין זה.

 

לענ"ד אחר שעיקר המטרה של הסעודה היא לפרסם את המצווה, מסתבר שאין צורך בסעודה בפת, ואדרבה, עיקר הדבר הוא להרבות משתתפים, ואם יכול לעשות קידוש לכל הקהילה, הוא דבר ראוי יותר מאשר להאכיל מספר מצומצם של אנשים, בסעודה מלאה. ובפרט שאחר כך יעשו עוד סעודה בביתם, שתהיה סעודת שבת, בפת ובשר ויין.

וראוי שגם לסעודה שבבית יארחו מישהו לרגל הברית, כדי שיהיה ניכר שגם הסעודה בבית היא סעודת ברית.