לאחר שעסקנו בחלקו הראשון של 'הודו לה', נעבור לעסוק בחלק השני, שהוא ליקוט של פסוקים. לכאורה, מדובר בליקוט של פסוקים חסר קשר, אולם אחר העיון ניתן להבחין שהפסוקים מאורגנים על פי קבוצות שבכל אחת מהן יש שם אחר משמותיו של הקב"ה:
א. שם ה' הוא "ה' אלקים". רוֹמְמוּ ה' אֱ-להֵינוּ וְהִשְׁתַּחֲווּ לַהֲדֹם רַגְלָיו קָדוֹשׁ הוּא: רוֹמְמוּ ה' אֱ-לֹהֵינוּ וְהִשְׁתַּחֲווּ לְהַר קָדְשׁוֹ, כִּי קָדוֹשׁ ה' אֱלֹהֵינוּ:
ב. שם ה' בלבד, בהתייחסות לרחמים. וְהוּא רַחוּם יְכַפֵּר עָוֹן וְלֹא יַשְׁחִית, וְהִרְבָּה לְהָשִׁיב אַפּוֹ וְלֹא יָעִיר כָּל חֲמָתוֹ: אַתָּה ה' לֹא תִכְלָא רַחֲמֶיךָ מִמֶּנִּי, חַסְדְּךָ וַאֲמִתְּךָ תָּמִיד יִצְּרוּנִי: זְכֹר רַחֲמֶיךָ ה' וַחֲסָדֶיךָ, כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:
ג. שם 'אלקים' ומידת הדין. תְּנוּ עֹז לֵא-לֹהִים, עַל יִשְׂרָאֵל גַּאֲוָתוֹ וְעֻזּוֹ בַּשְּׁחָקִים: נוֹרָא אֱ-לֹהִים מִמִּקְדָּשֶׁיךָ, אֵ-ל יִשְׂרָאֵל הוּא נוֹתֵן עֹז וְתַעֲצֻמוֹת לָעָם, בָּרוּךְ אֱ-לֹהִים: אֵ-ל נְקָמוֹת ה', א-ל נְקָמוֹת הוֹפִיעַ: הִנָּשֵׂא שֹׁפֵט הָאָרֶץ, הָשֵׁב גְּמוּל עַל גֵּאִים:
ד. שם ה', ישועה וחסד. לַה' הַיְשׁוּעָה, עַל עַמְּךָ בִרְכָתֶךָ סֶּלָה: ה' צְבָ-אוֹת עִמָּנוּ, מִשְׂגָּב לָנוּ אֱ-לֹהֵי יַעֲקֹב סֶלָה: ה' צְבָ-אוֹת, אַשְׁרֵי אָדָם בֹּטֵחַ בָּךְ: ה' הוֹשִׁיעָה, הַמֶּלֶךְ יַעֲנֵנוּ בְיוֹם קָרְאֵנוּ: הוֹשִׁיעָה אֶת עַמֶּךָ וּבָרֵךְ אֶת נַחֲלָתֶךָ, וּרְעֵם וְנַשְּׂאֵם עַד הָעוֹלָם: נַפְשֵׁנוּ חִכְּתָה לַה', עֶזְרֵנוּ וּמָגִנֵּנוּ הוּא: כִּי בוֹ יִשְׂמַח לִבֵּנוּ, כִּי בְשֵׁם קָדְשׁוֹ בָטָחְנוּ: יְהִי חַסְדְּךָ ה' עָלֵינוּ, כַּאֲשֶׁר יִחַלְנוּ לָךְ: הַרְאֵנוּ ה' חַסְדֶּךָ, וְיֶשְׁעֲךָ תִּתֶּן לָנוּ: קוּמָה עֶזְרָתָה לָנוּ, וּפְדֵנוּ לְמַעַן חַסְדֶּךָ:
ה. שוב, שם ה' עם שם אלקים. אָנֹכִי ה' אֱ-לֹהֶיךָ הַמַּעַלְךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם, הַרְחֶב פִּיךָ וַאֲמַלְאֵהוּ: אַשְׁרֵי הָעָם שֶׁכָּכָה־לּוֹ, אַשְׁרֵי הָעָם שֶׁה' אֱ-לֹהָיו:
ו. פסוק מסיים – חסד וישועה. וַאֲנִי בְּחַסְדְּךָ בָטַחְתִּי יָגֵל לִבִּי בִּישׁוּעָתֶךָ, אָשִׁירָה לַה' כִּי גָמַל עָלָי:
שם אלקים ושם הויה, נבדלים בכך ששם אלקים מיוחס למידת הדין, ואילו שם הויה קשור במידת הרחמים. בפתיחה, ולקראת סיומו של הקטע, אנו מדגישים את העובדה שהקב"ה כולל בתוכו את שתי המידות האלו, ושתיהן רצויות לנו. לכן אנו לא מסתפקים ברוממות לשם הויה בלבד, אלא " רוֹמְמוּ ה' אֱ-לֹהֵינוּ". אנו מפארים ומשבחים את הקב"ה, גם בהיותו נוקט במידת הדין וגם במידת הרחמים, ואין אנו מקבלים עלינו רק א-ל אחד, רק בזמן שהוא מרחם, והרי זה כדברי חכמים שחייב אדם לברך על הרעה כשם שמברך על הטובה.
לאחר כותרת שכזו, אנו מתפנים לבקש מהקב"ה שיפנה כל אחת מהמידות לכיוון שייטיב עמנו. אנו רוצים שהקב"ה יהיה א-ל נקמות – כלפי הגאים. אבל לעם ישראל – 'לה' הישועה', 'ה' הושיעה' וכן הלאה. הוי אומר – נקוט במידת הרחמים כלפי עם ישראל, ואת הגויים שפוט במידת הדין.
בסיום, אנו מדגישים שוב, שאין אנו רוצים בא-ל חלקי. א-לקינו הוא גם בעל הדין וגם בעל הרחמים. בריאתנו כעם, היתה על ידי שני השמות האלו, וכוחנו וזכותנו נובעת מכך שאנחנו עם ' שֶׁה' אֱ-לֹהָיו'. ועם זאת, אנו מתחננים לראות את חסדו של הקב"ה, ובוטחים בישועתו.