סופה של פרשת שופטים עוסק במצוות הקשורות למלחמה. התורה מספרת, שכשיוצאים למלחמת הרשות (כפי שחז“ל מפרשים את הפרשיה הזו), טרם היציאה למלחמה, נותנים פטור לכל מיני אנשים. למי שארס אשה ולא נשאה, למי שנטע כרם ולא חללו, למי שבנה בית ולא חנכו, ולירא ורך הלבב. מיהו הירא ורך הלבב? נחלקו בזה התנאים: ”הירא ורך הלבב – רבי עקיבא אומר כמשמעו, שאינו יכול לעמוד בקשרי המלחמה ולראות חרב שלופה. רבי יוסי הגלילי אומר הירא מעבירות שבידו“.
לדעתו של רבי יוסי הגלילי, הירא ורך הלבב הוא מי שמתיירא מחטאיו. אולם, מדוע לא אומרים שמי שיש בידו עבירות, חוזר מן המלחמה. מדוע מדובר על מי ש‘ירא‘ מהעבירות שבידו?
המלחמה דורשת מאיתנו נחישות. יש אנשים, שקשיי המלחמה שוברים את נחישותם, והקשיים הפיסיים והנפשיים הכרוכים במלחמה גורמים להם להרגיש שאין להם יכולת לנצח. ויש מי שחטאיו שוברים את נחישותו, והם שגורמים לו לא להאמין ביכולתו לנצח.
גם במלחמת היצר וההתקדמות הרוחנית, אנו נוטים לפעמים להתיירא מעבירות שבידנו. להניח, שמה שהיה הוא שיהיה, שאין לנו יכולת להשתפר. אבל המלחמה שלנו על ההתקדמות שלנו היא לא מלחמת הרשות, אלא מלחמת מצווה. אין לנו רשות להחליט שאנו נשארים במקומנו בלי להתקדם, ולכן גם מי שירא מעבירות שבידו, צריך להתמלא בעוז ונחישות, ולהחליט, עכשיו אני נכנס לקרב, ולא מתייאש מראש מהמערכה.