בפוסט הקודם עסקנו בשלושת סוגי הפסול העיקריים של קרבן – מחשבת שלא לשמו, מחשבת חוץ לזמנו , ומחשבת חוץ למקומו. הפעם נתמקד במחשבת פסול נוספת, שהיא שחיטה שלא לשם בעלים.

חובת השחיטה לשם הבעלים נזכרת במשנה בזבחים (מו:):

לשם ששה דברים הזבח נזבח: לשם זבח, לשם זובח, לשם השם, לשם אשים, לשם ריח, לשם ניחוח, והחטאת והאשם – לשם חטא.

מדברי הרמב"ם נראה, ששינוי בעלים (=שחיטה שלא לשם בעליו)  זהה לשינוי שמו של הקרבן, והוא פוסל בכל ארבע העבודות העיקריות – שחיטה, קבלת הדם, הולכה וזריקה. אלא שהגמרא בזבחים (י.) אומרת, שאם אדם שחט את הקרבן שלא לשם בעליו, אין זה נחשב מחשבת שינוי בקרבן. רק כאשר זורקים את דמו של הקרבן לשם מי שאינו בעליו, או עושים את שאר שלוש הפעולות העיקריות של הקרבן כדי לזרוק את דמו שלא לשם בעלים, זו מחשבת שינוי השם (נזכיר שמחשבת שינוי השם אינה פוסלת את הקרבן בדרך כלל, אלא רק לא עלה לשם הבעלים. רק בקרבן פסח וחטאת, מחשבת שלא לשמה פוסלת את הקרבן).

כאמור, לדעת הרמב"ם נראה שהוא לא קיבל את דברי הגמרא הנ"ל (ראו קרן אורה זבחים ב. על המשנה; משנה למלך פסולי המוקדשים טו, א). אבל ראשונים אחרים נשארים עם דברי הגמרא האלו, ואומרים שמחשבת שינוי הבעלים היא רק בזריקה. רש"י (שם ד"ה שחט לשם פלוני כשר) מסביר מדוע מחשבת שינוי שם הבעלים פוסלת רק בזריקה:

שחט לשם פלוני כשר – דאין שינוי בעלים חל על השחיטה דלא שייך שם בעלים אלא על הכפרה.

דבריו של רש"י מבוססים על ההבנה, שבעצם אין קשר ממוני חד וחלק בין הקרבן לבעליו. נדגים מעט את העניין. הגמרא במנחות (צב.) דנה בשאלה כיצד בשאלה מדוע אהרון סומך על השעיר המשתלח, הלא הוא אינו הבעלים שלו, שהרי שעיר המשתלח בא מכספי הציבור. ועונה הגמרא: "אף זה [=שעיר המשתלח], אהרון ובניו מתכפרים בו". כלומר, הסמיכה אינה צריכה להיות עניין לבעלים בפועל, אלא למי שמתכפר בקרבן. והקשר של הבעלים לכפרת הקרבן הוא רק בזריקת הדם ובאכילת הבשר לאחר מכן.

כמו כן, ציינו כבר בפוסט הקודם, שמחשבת הפסול היא רק מחשבתו של הכהן העובד, ולא מחשבתם של הבעלים[1].

פסול שלא למנוייו בפסח

בקרבן פסח ישנו פסול הדומה לפסול שינוי הבעלים, והוא שחיטה שלא למנוייו של הקרבן (משנה פסחים סא.):

שחטו שלא לאוכליו, ושלא למנויו, לערלים ולטמאים – פסול.

אלא, שבניגוד למחשבת שינוי הבעלים שפוסלת כאמור, לדעת רוב הראשונים, רק בזריקה, הרי מפורש במשנה שבקרבן הפסח, גם מחשבת שלא למנוייו בזמן השחיטה פוסלת את הקרבן. רש"י (שם ד"ה אבל בשינוי בעלים) מסביר:

מיהו, ודאי פסח שעיקרו לבעליו ליאכל בא, שחטו שלא לשם בעליו להאכילו למנויין אחרים – פסול, כדקתני מתניתין שחטו שלא למנויו פסול, ועל כרחך בחישב על השחיטה לחודא קאמר…

כלומר, קרבן פסח שונה באופן מהותי משאר הקרבנות בזיקה שלו לבעליו. ביחס למרבית הקרבנות, זריקת הדם היא הדבר העיקרי הקושר את הקרבן לבעלים, ולכן דווקא מחשבת שינוי השם הקשורה לזריקה, תפסול את הקרבן. אבל בקרבן פסח, הקרבן קשור לבעלים באופן מהותי יותר, שכן עיקרו הוא לאכילה, והאכילה נעשית ע"י המנויים עליו. לכן, בקרבן פסח,שינוי בעלים פוסל בכל שלבי עבודת הקרבן.

אולם, שיטת רבנו תם (ספר הישר סימן שנח; תוספות פסחים שם ד"ה ואתקש) היא, שמחשבת שחיטה שלא למנוייו אינה קשורה למחשבת שינוי בעלים. לדעתו מחשבת שינוי בעלים קשורה אך ורק בזריקה – אם זרק שלא לשם בעלים, או שעשה את אחת העבודות האחרות, על מנת לזרוק שלא לשם הבעלים, כפי שהזכרנו לעיל. לעומת זאת, שחיטה שלא למנוייו היא דין בשחיטה בלבד, ולא בארבע העבודות האחרות, כפי שאומר רש"י.

מסתבר, שגם רבנו תם הבין, שהשחיטה שלא למנוייו קשורה לכך שהמנויים הם אלו שאוכלים את הקרבן. למעשה, השחיטה היא שקובעת באופן סופי מיהם המנויים, שכן כל זמן שלא נשחט הפסח, אפשר להימנות עליו או לבטל את המינוי (רמב"ם הלכות קרבן פסח ב, יד). אבל השחיטה לחוד, וזריקת הדם לחוד. אולי יש כאן מעין פיצול בתכלית של הקרבן – לאחר השחיטה, סדרת פעולות נעשית בדם – הקבלה, ההולכה והזריקה, ועניינן קשור לבעלים. זריקת הדם היא המכפרת, ולכן שינוי שם הבעלים בזריקה עושה שינוי בקרבן. לעומת זאת, הבשר קשור לאכילה, ולכן שינוי שם הבעלים, קרי המנויים, רלוונטי רק בפסח, שאכילת המנויים מהותית בו, אבל רק בעבודה הקשורה בבשר, שהיא השחיטה[2].

 

אם כן, לסיכום, שיטת רש"י שמחשבת שינוי הבעלים בקרבנות היא רק שינוי בזריקה: אם זורק שלא לשם בעלים, או עושה אחת מהפעולות האחרות, על מנת לזרוק שלא לשם בעלים. בקרבן פסח, המנויים נחשבים כבעלים, והם משמעותיים יותר, ושינוי בכל ארבע העבודות משפיע על הקרבן.

שיטת רבנו תם ביחס למחשבת שינוי הבעלים היא כדעת רש"י, אבל הקרבה שלא למנוייו פוסלת אך ורק בשחיטה.

ובשיטת הרמב"ם יתכן שהוא סובר שגם מחשבת שינוי בעלים פוסלת בכל ארבע העבודות, כמו כל מחשבת פסול אחרת.

********************

[1] להרחבה בסוגיית הבעלות על קרבנות, ראה שיעור של הרב אהרון ליכטנשטיין, כאן.

[2] עוד בעניין היחס בין שלא למנוייו ובין שינוי בעלים, ראה באתר של מכון הלכה ברורה, כאן.