אחת הפסגות של עבודת יום הכיפורים היא כניסת הכהן הגדול אל קדש הקדשים, על מנת להקטיר קטורת. במובן מסויים, נראה שזו מטרת עבודת היום:

וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה דַּבֵּר אֶל אַהֲרֹן אָחִיךָ וְאַל יָבֹא בְכָל עֵת אֶל הַקֹּדֶשׁ מִבֵּית לַפָּרֹכֶת אֶל פְּנֵי הַכַּפֹּרֶת אֲשֶׁר עַל הָאָרֹן וְלֹא יָמוּת כִּי בֶּעָנָן אֵרָאֶה עַל הַכַּפֹּרֶת.

אמנם, יש לשים לב, שלא ברור לגמרי שהקטרת הקטורת היא הענן המדובר עליו. בהמשך הפרשה נאמר:

וְנָתַן אֶת הַקְּטֹרֶת עַל הָאֵשׁ לִפְנֵי ה' וְכִסָּה עֲנַן הַקְּטֹרֶת אֶת הַכַּפֹּרֶת אֲשֶׁר עַל הָעֵדוּת וְלֹא יָמוּת.

כאן משתמע, שהקטורת היא הענן המדובר גם בתחילת הפרשה, ויצירת הענן הזה היא מה שמגן על אהרן הכהן מלמות כשהוא נכנס לקדש הקדשים, מקום השראת השכינה. אלא שלפי גישה זו, קשה קצת להבין את פירוש הפסוק "כי בענן אראה על הכפורת". הענן מסתיר את הקב"ה, לא מגלה אותו.

ואכן, נחלקו המפרשים בהבנת הפסוק בתחילת הפרשה. כך כותב רש"י במקום:

כי בענן אראה – כי תמיד אני נראה שם עם עמוד ענני. ולפי שגלוי שכינתי שם, יזהר שלא ירגיל לבא, זהו פשוטו. ומדרשו לא יבא כי אם בענן הקטרת ביום הכיפורים.

פשוטו של מקרא, לדעת רש"י, הוא שהענן האמור הוא השראת שכינתו של הקב"ה. והוא הסיבה לכך שצריך תהליך מורכב של קרבנות כדי להיכנס לקדש הקדשים. כך כתבו גם הרס"ג והרשב"ם ועוד מפרשים. אבל רש"י מביא פירוש נוסף, מדרש, לפיו ענן הקטורת הוא הוא הענן שדרכו מתקיימת השראת השכינה. וכך מפרש הרמב"ן ועוד מפרשים. פירוש זה הוא המשך לשיטתו של הרמב"ן שראינו בשבוע שעבר, לפיה מטרת העבודה ביום הכיפורים היא לאפשר מחדש את השראת השכינה בעם ישראל.

שתי הגישות האלו משקפות שני תפקידים אפשריים ביחס לקטורת ביום הכיפורים. על פי ההסבר הראשון של רש"י, נראה שהקטורת מהווה חציצה והסתרה של השכינה. לעומת זאת, על פי ההסבר השני, שהוא הסבר הרמב"ן, הקטורת היא מה שמאפשר את גילוי השכינה. הקב"ה מתגלה בענן שאותו אנו יוצרים.

לכאורה, זוהי מחלוקת הצדוקים והפרושים (יומא נג.):

ונתן את הקטרת על האש לפני ה': שלא יתקן מבחוץ ויכניס. להוציא מלבן של צדוקין שאומרים יתקן מבחוץ ויכניס.
מאי דרוש? כי בענן אראה על הכפרת – מלמד שיתקן מבחוץ ויכניס.
אמרו להם חכמים: והלא כבר נאמר ונתן את הקטרת על האש לפני ה'. אם כן מה תלמוד לומר כי בענן אראה על הכפרת – מלמד שנותן בה מעלה עשן. ומניין שנותן בה מעלה עשן – שנאמר וכסה ענן הקטרת את הכפרת. הא לא נתן בה מעלה עשן, או שחיסר אחת מכל סמניה – חייב מיתה.

לדעת הצדוקים, הכהן הגדול היה נכנס לקדש הקדשים כשהקטורת כבר מעלה עשן. זה מתיישב יותר לפי פירושו הראשון של רש"י, שהקטורת נועדה להסתיר את השכינה מהקב"ה. אבל לפי דרכם של חכמים, הכהן היה מקטיר את הקטורת בתוך קדש הקדשים, וזה מתיישב יותר לדרכו של הרמב"ן.

לשיטתו של רש"י, הקב"ה מתגלה כביכול בעולם במלא עוזו. עלינו מוטלת חובת ההתרחקות. אם למשה נאמר "שַׁל נְעָלֶיךָ מֵעַל רַגְלֶיךָ כִּי הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אַתָּה עוֹמֵד עָלָיו אַדְמַת קֹדֶשׁ הוּא", ואם עם ישראל נדרש שלא לעלות על הר סיני, גם אנו צריכים להתרחק ולהסתתר ממקום התגלות השכינה. לדרכו של הרמב"ן, ההתגלות בתוך הענן היא לא רק חובה המוטלת עלינו, אלא אימננטית לעצם הופעת השכינה. הקב"ה אינו יכול להתגלות ממש בעולם הזה. העולם החומרי שלנו מצומצם מדי ואי אפשר שהקב"ה יתגלה לחלוטין בתוכו. לעולם, הקב"ה מתגלה בעולם הזה רק בהסתרה.

הרב אברהם סתיו, בספרו מבית לפרוכת (פרק ח חלק שני, ניתן לקרוא כאן), מעלה הצעה נוספת. המשנה (יומא נב:) אומרת:

הגיע לארון, נותן את המחתה בין שני הבדים. צבר את הקטרת על גבי גחלים, ונתמלא כל הבית כולו עשן. יצא ובא לו בדרך בית כניסתו, ומתפלל תפלה קצרה בבית החיצון.

מפשט המשנה יתכן שיציאת הכהן הגדול מתרחשת עוד לפני שהבית מתמלא כולו עשן. אבל ברמב"ם נראה אחרת (הלכות עבודת יום הכיפורים פרק  ד הלכה א):

הגיע לארון נותן המחתה בין שני הבדים… וממתין שם עד שיתמלא הבית עשן ויצא.

מלשונו של הרמב"ם נראה, שהוא הבין שהכהן הגדול צריך להמתין בתוך קדש הקדשים עד שהוא מתמלא עשן, ורק אז לצאת. אם תפקיד הקטורת הוא הסתרת השכינה, ואפילו אם הוא יצירת הענן המאפשר את גילוי השכינה, קשה להבין מדוע הכהן הגדול צריך להישאר בפנים בזמן שהענן מתהווה.

ומכאן עולה ההצעה, שהענן של הקטורת מאפשר התייחדות של הכהן הגדול עם השכינה. יצירת קשר עמוק דורשת אינטימיות. אי אפשר לעשות אותו כשמעורבים עם העולם. הכניסה של הכהן הגדול לתוך הענן, מזכירה את כניסת משה לענן בהר סיני לקבלת התורה. הקטורת לא מאפשרת רק לשכינה להתגלות בענן, אלא גם לאדם אחד, נציגו של עם ישראל, להיכנס לפנים ולפנים ולשהות 'במחיצת' הקב"ה ובכך לחדש גם את מתן תורה.

לפי גישה זו, הענן הוא לא רק אמצעי להסתרת גילוי השכינה, אלא גם אמצעי להופעת השכינה. מי שרוצה לפגוש את הקב"ה, צריך להיכנס לפני ולפנים. הענן משמש גם כגבול. כי הכניסה למפגש עם הקב"ה דורשת באופן מהותי התנתקות מסויימת מהעולם.