פרשת ניצבים היא סיומה של הברית שדובר בה בפרשת כי תבא: ”וְהָיָה כִי יָבֹאוּ עָלֶיךָ כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה הַבְּרָכָה וְהַקְּלָלָה אֲשֶׁר נָתַתִּי לְפָנֶיךָ“, ועל כן, יש לקרוא את פרשת ניצבים כהמשך לפרשת כי תבא. בפרשת כי תבא נראה כי הגלות אינה מסתיימת. אין פסוקי נחמה בסוף. אולם פסוקים אלו מופיעים בפרשתנו: ”ושָׁב ה' אֱ-הֶיךָ אֶת שְׁבוּתְךָ וְרִחֲמֶךָ וְשָׁב וְקִבֶּצְךָ מִכָּל הָעַמִּים… וֶהֱבִיאֲךָ ה' אֱ-הֶיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר יָרְשׁוּ אֲבֹתֶיךָ וִירִשְׁתָּהּ…“. אולם, הגאולה תלויה, על פי האמור בפרשתנו, בתשובה, ולכן לפני פסוקים אלו נאמר: ”וְשַׁבְתָּ עַד ה' אֱ-הֶיךָ וְשָׁמַעְתָּ בְקֹלוֹ“. ומה אם לא נשוב?
בסופה של פרשת וילך הקב“ה מתאר את העתיד להיות: ”הִנְּךָ שֹׁכֵב עִם אֲבֹתֶיךָ וְקָם הָעָם הַזֶּה וְזָנָה אַחֲרֵי אֱלֹהֵי נֵכַר הָאָרֶץ… וְחָרָה אַפִּי בוֹ בַיּוֹם הַהוּא … וְאָנֹכִי הַסְתֵּר אַסְתִּיר פָּנַי בַּיּוֹם הַהוּא…“. אולם, הסתר הפנים הזה אינו סופי, והוא רק כלי לחזרתנו בתשובה ולגאולת עם ישראל: ”וְהָיָה כִּי תִמְצֶאןָ אֹתוֹ רָעוֹת רַבּוֹת וְצָרוֹת וְעָנְתָה הַשִּׁירָה הַזֹּאת לְפָנָיו לְעֵד…“
הברית של הקב“ה עם בני ישראל אינה תלויה במעשינו. הקב“ה יכול להשפיע עלינו ברכה, ולחילופין, להעניש אותנו. אבל עצם הברית עם הקב“ה לעולם לא תופר. במובן הזה, הגאולה תלויה בתשובה, אבל מובטח לנו שתהיה תשובה.
הקשיים שהקב“ה שולח לנו אינם רק עונש במובן הפשוט של המילה, אלא גם איתותים על כך שאנו לא נוהגים כשורה. אנו צריכים להיות קשובים לאיתותים אלו, ולתת להם לעורר אותנו לתשובה.