לאחר שנח מקריב קרבנות בתום המבול, אומר הקב“ה: ”וַיָּרַח ה' אֶת רֵיחַ הַנִּיחֹחַ וַיֹּאמֶר ה' אֶל לִבּוֹ לֹא אֹסִף לְקַלֵּל עוֹד אֶת הָאֲדָמָה בַּעֲבוּר הָאָדָם כִּי יֵצֶר לֵב הָאָדָם רַע מִנְּעֻרָיו וְלֹא אֹסִף עוֹד לְהַכּוֹת אֶת כָּל חַי כַּאֲשֶׁר עָשִׂיתִי“. לכאורה, הסבר הפסוק הוא, שבגלל שיצר לב האדם רע מנעוריו, הקב“ה לא יעשה עוד מבול. אלא שבסוף פרשת בראשית אותו נימוק בדיוק מובא כדי להסביר מדוע יש לעשות מבול: ”וַיַּרְא ה' כִּי רַבָּה רָעַת הָאָדָם בָּאָרֶץ וְכָל יֵצֶר מַחְשְׁבֹת לִבּוֹ רַק רַע כָּל הַיּוֹם. וַיִּנָּחֶם ה' כִּי עָשָׂה אֶת הָאָדָם בָּאָרֶץ … וַיֹּאמֶר ה' אֶמְחֶה אֶת הָאָדָם אֲשֶׁר בָּרָאתִי מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה מֵאָדָם עַד בְּהֵמָה ”.

בעקבות שאלה זו מסביר הרש“ר הירש, שיש לקרוא את הפסוק אחרת – אף על פי שיצר האדם רע מנעוריו, הקב“ה לא יעשה מבול נוסף. האם פירוש הדברים שהקב“ה ”משלים“ עם רעות המין האנושי? הרש“ר הירש מסביר על פי המשך הפסוקים, שהקב“ה  החליט לנסות פתרון אחר: ”עֹד כָּל יְמֵי הָאָרֶץ זֶרַע וְקָצִיר וְקֹר וָחֹם וְקַיִץ וָחֹרֶף וְיוֹם וָלַיְלָה לֹא יִשְׁבֹּתוּ“. מעכשיו, יהיו עונות. הרבה מדרשים מתייחסים לכך שלפני המבול לא היו עונות השנה. ככלל, כמעט ולא התרחשו שינויים בעולם. לכן גם משך חייהם של בני האדם היה ארוך. אבל אחרי המבול, משך החיים של בני האדם מתקצר, יש עונות בשנה, ויחד איתם מתרחשים שינויים נוספים. בני האדם הולכים ונפרדים זה מזה, גם בגלל בלילת שפת בני האדם ועד שינויים.

מה שיבטיח שמין האנושי לא ישוב לשפלות שלפני המבול, זה הגיוון וההתחדשות המתמדת. חברה שמתעקשת על שימור, על אי קליטת רעיונות חדשים, היא חברה שצפויה להיות מתנוונת והולכת. סופה, שצד יצר הרע שבאדם יגבר. הדרך שמציע הקב“ה למין האנושי להתקיים, היא דרך החידוש וההתרעננות, שהיא משמעותה של היכולת לעשות תשובה – להתחדש.