במאמר זה אסקור בקצרה את סוגיית הכניסה לכנסייה, כולל התייחסות למצבים שונים.

המשנה בפרק ראשון של מסכת עבודה זרה עוסקת באיסור לסחור עם גויים בימי אידיהם. בהמשך, אומרת המשנה (יא:) שאסור לסחור עם גויים בעיר ביום שבו בני אותה העיר עושים בו חג לעבודה זרה שלהם. ומסיימת המשנה:

מהו לילך לשם? בזמן שהדרך מיוחדת לאותו מקום – אסור, ואם היה יכול להלך בה למקום אחר – מותר.

ופירש רש"י:

מהו לילך לשם – לאותה העיר ביום עבודת כוכבים שלהם לספר עם אחד מבני העיר. בזמן שהדרך מיוחדת לאותו מקום – שאין דרך יוצאה מאותה העיר לילך לעיר אחרת ודרך הכבושה מכאן לאותה העיר מיוחדת לאותה העיר לבדה אסור לילך שם מפני חשד שנראה כמהלך לעובדה. ואם – דרך מסלול זה הולך גם לעיר אחרת. מותר – דהרואה אומר למקום אחר הולך.

כלומר, אסור להיכנס לעיר אם הדרך מובילה אך ורק לאותה העיר, אף שאין כוונתו לעבוד ע"ז, משום שיחשדו בו שהוא בא לעבוד עבודה זרה.

דברי רש"י נתמכים באופן שבו המימרא הזו מופיעה בברייתא בגמרא שם (יב.):

ת"ר: עיר שיש בה עבודת כוכבים – אסור ליכנס לתוכה ולא מתוכה לעיר אחרת, דברי רבי מאיר; וחכ"א: כל זמן שהדרך מיוחדת לאותו מקום – אסור, אין הדרך מיוחדת לאותו מקום – מותר. ישב לו קוץ בפני עבודת כוכבים – לא ישחה ויטלנה, מפני שנראה כמשתחוה לעבודת כוכבים, ואם אינו נראה – מותר. נתפזרו לו מעותיו בפני עבודת כוכבים – לא ישחה ויטלם, מפני שנראה כמשתחוה לעבודת כוכבים, ואם אינו נראה – מותר. מעיין המושך לפני עבודת כוכבים – לא ישחה וישתה, מפני שנראה כמשתחוה לעבודת כוכבים, ואם אינו נראה – מותר.

מתוך ההקשר של הברייתא מסתבר, שגם הרישא של הברייתא , העוסקת בכניסה לעיר, קשורה לכך שנראה כמשתחווה לעבודת כוכבים.

אמנם, מהרמב"ם בפירוש המשנה נראה שטעם האיסור קצת שונה:

אומרו מהו לילך לשם – שיעשנה דרך ללכת ממנה לזולתה, לפי שאין מותר בשום פנים להיכנס לעיר שיש בה עבודה זרה, וכל שכן לדור בה, וכל שכן לסחור בה… ולפיכך יש לדעת שכל עיר מערי האומה הנוצרית שיש להם בה במה, רצוני לומר בית תפילתם, אשר הוא בית עבודה זרה בלא ספק, הרי זו העיר אין מותר לעבור בה בכוונה, וכל שכן לדור בה. אבל ה' מסרנו בידיהם עד שנדור בעריהם בעל כרחנו, לקיים ייעודו הרע "ועבדתם שם אלהים מעשה ידי אדם עץ ואבן". ואם זה הוא דין העיר, קל וחומר לדין בית עבודה זרה עצמו, שכמעט אסור להביט בו, וכל שכן לקרב אליו, וכל שכן להיכנס אליו.

מדברי הרמב"ם שהאיסור בבסיסו קשור לסלידה העמוקה שצריכים לחוש כלפי מקומות של עבודה זרה "שכמעט אסור להביט בו, וכל שכל לקרב אליו, וכל שכל להיכנס אליו". בהתקרבות לבית עבודה זרה, אם אין לה סיבה מיוחדת, יש משום הכרה בלגיטימיות של קיומה של העבודה הזרה.

 

ראשונים רבים הלכו בדרכו של רש"י. כך כותב הר"ן (ג: מדפי הרי"ף ד"ה גמ'), הטור (יו"ד קמט), הרשב"א (מובא בטור שם) והריטב"א (בחידושיו לסוגיה שם) ועוד.

הרא"ש (שם סימן ט) כותב בשם רבנו יונה:

והר"ר יונה ז"ל כתב לא אסור לילך אלא ביריד של עבודת כוכבים לפי שהעובדי כוכבים מתקבצים מכמה מקומות והולכין שם ולפיכך אסור שלא יהא נראה כאחד מהם הולך בסחורה לכבוד עבודת כוכבים אבל לעיר שעושין שם יום אידם ואין הולכים שם משאר מקומות לא מצינו שאסרו לילך שם דלא ליחשדוהו לעובד עבודת כוכבים ותניא בתוספתא יריד שבאותו הדרך אין הולכין אותו הדרך ומדתני לה גבי יריד ולא תני לה גבי איד אלמא אינו אסור אלא ביריד:

רבנו יונה צמצם מאוד את היקף האיסור. בעצם, מותר להיכנס לעיר שיש בה עבודה זרה. ורק בזמן היריד אסור, משום שזה זמן שבו מגיעים עובדי כוכבים רבים כדי לעבוד  עבודה זרה.

הדרכי משה (יו"ד קמט אות א) לומד מדברי הרא"ש ורבנו יונה, שלהיכנס לחצר של עבודה זרה מותר. כל האיסור הוא רק כשנכנס לעבודה זרה ממש. ככל הנראה, הוא הבין מדברי רבנו יונה, שבעצם תולים להקל, מלבד נסיבות מחמירות במיוחד – כשיש יום יריד, או אם יכנס לבית עבודה זרה ממש[1]. אבל, מדברי הרשב"א המובאים בטור (שם) יש איסור גם בכניסה לחצר עבודה זרה. ובספר חסידים כתב, שבכל מקרה, ראוי לא להיכנס לחצר עבודה זרה.

מלשונו של השו"ע (סעיף א) נראה שהוא פסק כדעת רבנו יונה[2]. אמנם, הרמ"א (שם סעיף ב) הביא את שתי הדיעות, ולא הכריע ביניהן בפירוש, אבל מדבריו נראה שהמנהג הוא כדעת הרשב"א. עם זאת, הוא מציין שמותר להיכנס לחצר של כנסיה, אם מקובל לעבור דרכה למקום אחר.

הש"ך (סק"א) מביא את דברי הרמב"ם, ולא מציין מחלוקת בינו ובין השו"ע, וככל הנראה, הסיבה היא האבחנה בין כניסה לבית עבודה זרה ממש, ובין כניסה לחצר שלו או לעיר שיש בה עבודה זרה.

אם כן, כניסה לבית עבודה זרה ממש אסורה, ולגבי כניסה לחצר בית עבודה זרה, נחלקו הדעות.

עוד יש לציין, שכאשר הכניסה לבית העבודה זרה נועדה כדי להנות מיופי האומנות שבו וכדומה, יש בכך איסור של הנאה מעבודה זרה, ועוד לאווים[3], וזה פשוט לאיסור.

כניסה לעיר עבודה זרה במקום פיקוח נפש

הרשב"א המובא בטור כותב, שגם כאשר מדובר בחשש פיקוח נפש, יש להתלבט אם מותר להיכנס. לעומת זאת, הר"ן (ג: מדפי הרי"ף) כותב שבמקום פיקוח נפש מותר להיכנס לבית עבודה זרה, וכך פסק הרמ"א (יו"ד קנ, ג).

יישום הדין ביחס לכניסה לכנסיות

ישנה הסכמה רחבה מאוד בפוסקים, שכנסיה נחשבת בית עבודה זרה, ואסור להיכנס אליה. ואפילו במצבים שבהם היתה חשיבות גדולה בכניסה לכנסיה, הפוסקים נמנעים מלהתיר, אע"פ שיש מקום לומר שהיום אין כ"כ חשד שכניסה לכנסיה היא רצון לעבוד עבודה זרה. נציין בקצרה לכמה מהתשובות של פוסקים בזמננו.

הציץ אליעזר (יד,  צא)  אוסר כניסה לכנסיות ולחצרותיהן, וגם למסגדים.

ביביע אומר (חלק ב, יורה דעה יא; חלק ז יורה דעה יב) כתב שמותר להיכנס למסגדים, אבל אסר להיכנס לכנסיה גם במסגרת אירוע רשמי לרגל פטירתו של אישיות ממלכתית.

במשנה הלכות (ו, קלט) אסר כניסה לכנסיה כדי להצביע בתוכה. כך כתב גם בישכיל עבדי (חלק א, אורח חיים סימן כ אות מו), וכן נראה שנקט ביביע אומר (חלק ז שם).

כניסה לחצרות של כנסיות

בכמה כנסיות בירושלים ובמקומות נוספים, יש בחצר הכנסיה אתרים ארכיאולוגים וכיו"ב. האם מותר להיכנס לחצר של כנסיה בנסיבות אלו?

בציץ אליעזר (שם) הבין, כפי שציינו לעיל, שמסקנת הרמ"א היא שאסור להיכנס גם לחצר של כנסיה, אא"כ ניתן לעבור דרכה למקום אחר. אלא שמכאן מסיק הציץ אליעזר שאסור להיכנס לחצר כנסייה כדי להשקיף על הנוף.

לעומת זאת, באגרות משה (יורה דעה ג, קכט אות ו) כתב:

פשוט שליכנס לכנסית הנוצרים שהוא מקום שעובדים ועושין תפלותיהם שאסור אף ליכנס רק להביט בצורות שהיו ידועין שרק לנוי נעשו…ודין החצר הוא חצר שאין שם כלום והנידון הוא רק מפני החשד שלכן כשדרך עובר בו למקום אחר מותר.

נראה מדבריו, שאם לחצר יש שימוש עצמאי, יהיה מותר להיכנס לחצר. כך נראה גם מדברי הריטב"א (עבודה זרה יא:):

אסור ליכנס לבית ע"ז במקום שאין רגילין הגוים ליכנס לשם אלא לצורך ע"ז בלבד. אבל אם יש שם חצר לדון או שדרכן ליכנס שם לעשות צרכיהם או לעבור שם דרך קפנדריא מותר, ואפי' במקום הפסד ממון בלבד, דהוה ליה כהא דתנן שאם אין הדרך מיוחדת לאותו מקום מותר, וכל כיוצא בזה מותר לעשותה קפנדריא דקלון הוא, וכן אמרו בירושלמי מהו למעבד קומי צלמניא אבוריא אמר ליה עבור קומי וסמי עינוי.

אם כי, יש לשים לב שהוא מתיר רק במקום הפסד ממון.

 

גם הפוסקים שאסרו כניסה לכנסיה בשביל להצביע בקלפי, דברו על כניסה לכנסיה עצמה, ולא לחצרות שלה.

כאמור לעיל, דעת הרמב"ם היא שיש להימנע מקירבה לבתי עבודה זרה בכל מקרה, כדי להפגין את סלידתנו מעבודה זרה. אבל כאשר ישנו צורך, למשל, מדריכי טיולים שפרנסתם תלויה בכך וכדומה, וכשמדובר בחצר של כנסיה שידוע ומפורסם שיש בה אתר ארכיאולוגי, ניתן להקל.

כניסה לכנסיה שאינה משמשת ככנסיה

מדברי השו"ע והרמ"א (קמה, ג) עולה, שכאשר הוציאו את העבודה זרה מביתה על מנת שלא להכניסה שוב, כגון שכשהחריבו את המקום, הוא מפסיק לתפקד כבית עבודה זרה.

הדברים אמורים ביחס להנאה מהבית עצמו. קל וחומר, שכשמדובר על איסור שנובע מפני החשד, אין לחשוש אליו כאשר כבר לא משתמשים במקום כבית עבודה זרה.

מסיבה זו ניתן להתיר כניסה לכנסיות שחרבו, וכן כתב הרב ליאור (דבר חברון ג, טו) או לכנסיות שאינן משמשות יותר ככנסיות, אלא הפכו למוזיאונים וכדומה, כפי שכתב הרב חיים דוד הלוי (עשה לך רב ד נג).

 

*****************************************

[1] אף שהדבר אינו מפורש, כך כנראה הבינו האחרונים בדעת רבנו יונה.

[2] וכן כתב הגר"א בדעתו.

[3] למשל, איסור "אל תפנו אל האלילים" שמכוחו אסור להתבונן בציורי עבודה זרה (שו"ע יו"ד קמב, טו), וכן איסור "לא תחנם".