האם ניתן לברך שהחיינו כשנער או נערה נכנסים בעול מצוות? האם ניתן לברך שהחיינו בזמן שנער בר המצווה מניח תפילין בפעם הראשונה?

שני מקורות חשובים בחז“ל מהווים את היסוד לדיון זה. ראשית, התוספתא (ברכות פרק ו הלכות ט – י)  אומרת, שכשאדם עושה מצווה חדשה, בונה סוכה, עושה ציצית, תפילין, מברך שהחיינו. המקור השני הוא ברייתא המובאת במסכת ברכות (לז:):

תניא: היה עומד ומקריב מנחות בירושלים, אומר: ברוך שהחיינו וקימנו והגיענו לזמן הזה; נטלן לאכלן – מברך המוציא לחם מן הארץ.

בהלכות ברכות פסק הרמב"ם (פרק יא הלכה ט):

(1) כל מצוה שהיא מזמן לזמן כגון שופר וסוכה ולולב ומקרא מגילה ונר חנוכה, (2) וכן כל מצוה ומצוה שהיא קניין לו כגון ציצית ותפילין ומזוזה ומעקה, (3) וכן מצוה שאינה תדירה ואינה מצוייה בכל עת שהרי היא דומה למצוה שהיא מזמן לזמן, כגון מילת בנו ופדיון הבן מברך עליה בשעת עשייתה שהחיינו.
ואם לא בירך על סוכה ולולב וכיוצא בהם שהחיינו בשעת עשייה מברך עליהן שהחיינו בשעה שיצא ידי חובתו בהן וכן כל כיוצא בהן.

הרמב"ם מגדיר  שלושה מצבים שבהם מברכים שהחיינו: (1) על מצווה המגיעה מזמן לזמן, כמו סוכה, מקרא מגילה, (2) על מצווה שאדם קונה (3) ועל מצווה שאינה תדירה, שהיא דומה למצווה המגיעה מזמן לזמן.

בתשובה שלו (סימן קמא) כותב הרמב"ם בפירוש, שגדרים אלו נלמדים מהתוספתא. אלא שבניגוד לתוספתא, הוא לא מדבר על מי שעושה מצווה חדשה, אלא על מי שקונה חפצא של מצווה, ולדעתו, יש לברך על קניית חפצא של מצווה חדשה, כמו בקונה בגד חדש.  את הגדר השלשי, של מצווה שאינה תדירה, הוא לומד מהברייתא לגבי מקריב קרבן מנחה, ומברכת שהחיינו בפדיון הבן.

על פי הרמב"ם, גם מי שיש לו כבר זוג תפילין אחד, וקנה זוג תפילין נוסף, צריך לברך שהחיינו. וכן כתב הרדב"ז (שו"ת מכתב יד חלק ח סימן ה).

בניגוד לרמב“ם, הרוקח (המשך הלכות ברכות סימן שעא) אינו סובר שמי שקונה מצווה מברך עליה, אבל את הברייתא בברכות הוא פוסק להלכה, ונימוקו " שנתחנך לעבודת הזמן". המוקד, לדעתו, הוא השמחה בזמן שהתחדש, שהגיע זמן והוא ראוי לעשות משהו: "הרי לפי הנאת האדם צריך לברך והנאת סיום התורה והתחלת התורה בשמחת תורה לחתן מברך שהחיינו וקיימנו והגיענו". לדבריו, מסתבר מאוד, שנער שהגיע לגיל מצוות צריך לברך שהחיינו על עצם הכניסה בעול מצוות. וכך פסק גם החתם סופר (שו"ת או"ח נה):

נראה לי הכרעת ספר פרי תואר, שכל מי שמתחנך תחלה לחיוב מצוה יברך. לא כמו שכתב רוקח שעל כל מצוה מברך בחינוכה אלא הנכנס לחיוב מצות ועל כן, יברך כל בר מצוה בתחלת הנחת תפילין על כל מצות שעתיד לעשות כל ימיו אע"ג שאותן שקבוע להן זמן יברך כל אחת בהגעתה…

אמנם הוא כותב שבמקום שאין מנהג לברך, אין לברך.

 

הטור (סימן כב) כתב, שמי שעושה ציצית לעצמו מברך שהחיינו. אבל הוא לא הזכיר את התפילין. הבית יוסף כותב בשם מהר"י אבוהב, שהטור הבין שהגמרא שלנו חולקת על התוספתא, וסוברת שלא מברכים שהחיינו אלא על מצוות שבאות מזמן לזמן. רק לגבי ציצית מברכים, משום שזה בגד חדש. וכך גם בשולחן ערוך, כתב את הנימוק של מהר"י אבוהב. אם כן, לדעת השולחן ערוך אין לברך על קניית תפילין חדשים.

מדברי השולחן ערוך אי אפשר להסיק מסקנה ישירה לקניית תפילין על ידי נער שנכנס בעול מצוות. לגבי נער כזה, לסברת הרוקח יש לברך, בלי קשר לתפילין. ואכן, בביאור הלכה (שם ד"ה קנה) כתב שכיוון שלדעת הרמב"ם והרוקח יש חובה לברך שהחיינו כשנכנס בעול מצוות, וכמה אחרונים פסקו כדבריהם, אף שמדי ספק ברכות לא יצאנו, מן הראוי ללבוש בגד חדש וכדומה ביום הכניסה בעול מצוות, כדי להתחייב בברכת שהחיינו, ויכוון גם על הכניסה בעול מצוות.

בנוסף, יש סברא נוספת לברך שהחיינו בזמן קניית התפילין בבר המצווה. המשנ"ב (רכג, יג) דן בשאלה אם כשאדם קונה ספר קודש חדש, הוא מברך שהחיינו:

ובקניית ספרים יש דעות בין האחרונים אם יברך עליהם משום דמצות לאו ליהנות ניתנו. ובחיי אדם מצדד, דאם היה מהדר אחר זה הספר ושמח בקנייתו דמברך שהרי ברכה זו נתקנה על השמחה ולא על התשמיש וכדלקמיה בס"ד וכן כתב במור וקציעה ועל כן, אין למחות ביד המברך.

כלומר, כאשר אדם קונה ספר קודש הוא חיפש אותו במיוחד, ושמח במיוחד בקנייתו, אין למחות ביד המברך. על כן, גם בקניית תפילין ראשונות, כשנער בר המצווה מתרגש מהם מאוד, בוודאי שהוא רשאי לברך. וכיו"ב כתב גם הגרש"ז (שאילת שלמה (תפילה ד, יד).

 

אם כן, לסיכום:
ביום הכניסה בעול מצוות, מן הראוי שהנער או הנערה ילבשו בגד חדש, ויברכו עליו שהחיינו, ויכוונו גם על הכניסה בעול מצוות. 
בנוסף, נער בר מצווה, כשמתחיל להניח תפילין, רשאי לברך שהחיינו.