פעמים רבות, המגיד מתארך, והילדים, וגם חלק מהמבוגרים, רעבים. נציע כאן אפשרות לאכול בתחילת הסדר, כך שיהיה אפשר להאריך במגיד יותר בנחת.

חובת אכילת הכרפס

חובת האכילה הראשונה שלנו בליל הסדר, היא הכרפס. בגמרא (פסחים קיד:) מבואר, שאת הכרפס אנו אוכלים כדי שישאלו התינוקות, מדוע אנו מטבילים שתי פעמים.

נחלקו הראשונים, אם ישנו שיעור לחובת אכילת הכרפס. לדעת הרמב"ם (חמץ ומצה פרק ח הלכה ב), כיוון שיש חובה לאכול את הכרפס, הרי שככל שאר מצוות האכילה, יש לאכול ממנו כזית. אולם ראשונים אחרים (הרא"ש, פסחים פרק י סימן כה; הרשב"א בתשובות המיוחסות לרמב"ן סימן רב ועוד) סוברים, שכיוון שהעניין הוא לא האכילה, אלא רק לגרום לתינוקות לשאול, אין צורך לאכול כזית.

ברכה אחרי אכילת הכרפס

עד כאן עסקנו בשאלה האם חייבים לאכול כזית. כעת, יש מקום לשאלה נוספת – מה הדין במי שאכל כזית מן הכרפס, האם צריך לברך אחרי כן בורא נפשות?

הרשב"א (שו"ת חלק א סימן רמא) כותב, שהיות שאכל מהכרפס כזית, יש לברך אחריו. אלא שהברכה על הכרפס אמורה לפטור גם את המרור, שלא נחשב ירק שבא מחמת הסעודה, ולכן אין לברך בורא נפשות, עד שיאכל את המרור. כיוצא בדברים אלו כותב גם הרשב"ם (פסחים קיד:  ד"ה פשיטא), שאין מברכים על המרור בורא פרי האדמה, משום שהוא נפטר בברכת הכרפס, ולכן אין לברך אחרי הכרפס בורא נפשות. לעומת זאת, התוספות (פסחים קטו. ד"ה הדר) כותבים, שהסיבה שאין לברך על המרור בורא פרי האדמה היא, שהוא נחשב חלק מהסעודה.

נמצא, שמי שאוכל מהכרפס כזית, נכנס לספק אם לברך אחריו בורא נפשות. אם המרור נפטר משום שהוא חלק מהסעודה, כשיטת התוספות, הרי שיש לברך על  הכרפס בורא נפשות. אבל לשיטת הרשב"ם והרשב"א, ברכת בורא פרי האדמה על הכרפס מועילה גם למרור, ולשיטתם אין לברך בורא נפשות אחרי אכילת הכרפס.

כדי לא להיכנס לספק זה, פסק המחבר (תעג, ו) שיאכל מהכרפס פחות מכזית, כך שבכל מקרה אין חובה לברך אחריו בורא נפשות.

יש לציין, שהגר"א פסק כדעת הרמב"ם, שצריך לאכול מהכרפס כזית, ולברך אחריו בורא נפשות.

 

אכילה לפני הכרפס

על פי מה שכתבנו, מתבאר, שהבעיה היא להגיע למצב שמתחייבים בברכה אחרונה בין הכרפס ובין המרור. אם כן, אפשר למשל, לאכול אחרי הכרפס עוד פירות משבעת המינים, שברכתם היא מעין שלוש, ואין לאכילתם השלכה על ברכת בורא נפשות.

אפשרות נוספת היא לאכול לפני הכרפס דברים שברכתם האחרונה היא בורא נפשות, אבל ברכתם הראשונה אינה בורא פרי האדמה. למשל, לאכול עוגות מקמח תפוחי אדמה, שברכתם שהכל, או מרק וכדומה. לאחר אכילת העוגות האלו, ניתן לברך בורא נפשות, ואחרי כן לברך על הכרפס בורא פרי האדמה. אין כאן ברכה שאינה צריכה, שהרי מראש, כשבירך על העוגות, לא פטר את הכרפס, ועל העוגות בוודאי צריך לברך בורא נפשות (אם אוכלים יותר מכזית).

 

כך למעשה נהגו חלק מקהילות ישראל. בספר ברית כהונה (מנהגי יוצאי תוניס) אורח חיים מערכת כ אות כט נאמר:

נוהגים פה בביתנו, שאחרי 'ורחץ' אוכלים כל אחד ביצה עם מרק וירקות ובשר מבושל… ונראה לי דלאו שפיר עבדי, שהרי חייבים לברך אחריהם בורא נפשות, ונכלל בזה הכרפס, ואם כן, צריכים לברך בורא פרי האדמה על המרור… ולכן נראה, דיאכל זה טרם הכרפס, ומברך בורא נפשות, ואז כשאוכל הכרפס כשמברך עליו בורא פרי האדמה מכוון לפטור המרור…

וכך נאמר לי שנוהגים הבבלים וחלק מהתוניסאים.

אכילת מצה לתאבון

צריך לזכור, שגם אם אוכלים בפתיחת ליל הסדר, אין להגזים באכילה. בסופו של דבר, חכמים אסרו לאכול החל מזמן מנחה קטנה, כדי שאדם יאכל בערב מצה לתאבון. אם כן, בליל הסדר גופא, מן הראוי לא להגזים באכילה, כדי שיגיעו למצה ויאכלו לתאבון.

כדי שישאלו התינוקות

ברעיון שהצענו, לאכול לפני הכרפס, יש רווח נוסף. לכל הפחות, בפעם הראשונה שיעשו דבר כזה, וישנו מהסדר הרגיל, יהיו מבאי הסדר שיתהו, מדוע עושים כן – מה נשתנה הלילה הזה. ועל ידי כך, זכינו לקיים את דברי חכמים (רמב"ם חמץ ומצה פרק ז הלכה ג): " וצריך לעשות שינוי בלילה הזה כדי שיראו הבנים וישאלו".