ספר ויקרא נפתח במילים ”ויקרא אל משה וידבר ה‘ אליו מאהל מועד“. הקב“ה מדבר עם משה מאהל מועד. אבל פרשת בהר פותחת את החלק האחרון של ספר ויקרא, שבו הקב“ה מדבר עם משה ”בהר סיני“, והוא עוסק בכריתת ברית עם ישראל.
מתוך עיון בנושאים שמוזכרים בפרשתנו, וקצת גם בפרשה הבאה, עולה, כי הברית עם ישראל כוללת שלושה רכיבים – כמובן, שמירת המצוות, שבה עוסקת בעיקר פרשת בחוקותיי, אבל בפרשתנו, שני נושאים עיקריים: שמירת הקשר בין כל אדם מישראל לנחלה שלו בארץ מחד, במצוות שמיטה יובל וגאולת קרקעות, ושמירת הקשר בין האנשים עצמם, בעיקר בחובת הגאולה של מי שנמכר להיות עבד.
מן הפסוקים עולה התחושה, שהקשר שבין אדם לאדמתו, ובין אדם למשפחתו הוא קשר בלתי אמצעי. יהודי צריך להיות קשור לנחלתו. כשהוא לא עליה, זו גלות. כשמחזירים לו את אחוזתו, זוהי גאולה. כך גם לגבי הקשר בין אדם לבני משפחתו. בלי קשר לשאלת שמירת מצוות. חלק מהותי בברית עם הקב“ה, זה שלכל אחד מאיתנו יהיה קשר בלתי אמצעי עם ארץ ישראל, שירגיש שזה הבית שלו, ושנהיה מחוייבים להגן על הקשר הזה, ולגאול את שדותיהם של אחינו, או להחזיר להם את אדמתם ביובל.
היום אין לנו נחלות בארץ. אבל עדיין, אפשר וצריך לחזק את הקשר הזה. ככל שנטייל יותר בארץ, ככל שנסתובב בה יותר ונכיר אותה מקרוב, נחזק את הקשר הישיר אליה, את תחושת הבית והחיבור הטבעי אליה, כחלק מהברית שלנו עם הקב“ה.