חז“ל דורשים את לשון הכתוב בתחילת הפרשה: ”וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה בְּמִדְבַּר סִינַי בְּאֹהֶל מוֹעֵד“. מה טבע הכפילות – במדבר וסיני ובאהל מועד? אחת הדרשות: ”כל מי שאינו עושה עצמו כמדבר הפקר אינו יכול לקנות את החכמה והתורה“. מה כוונת הדברים? כיצד עושה אדם עצמו כהפקר?
יתכן, שהכוונה שמי שרוצה ללמוד תורה אינו יכול להיות עסוק ברדיפה אחר המותרות. הוא צריך להפקיר את גופו. ”פת במלח תאכל ומים במשורה תשתה… וחיי צער תחיה“. אולם, ברצוני להציע כיוון אחר: אדם שהוא הפקר, הוא אדם שאין לו ’בעלים‘. הוא אינו נמצא תחת שעבודו של מישהו אחר, לא במובן הפיסי, וגם לא במובן הרעיוני. הוא אינו שבוי בקסמן של אידאולוגיות קודמות, ולכן הוא פנוי לשמוע את קול התורה.
אנחנו אוהבים להכניס ידע חדש לתוך תבניות מוכרות לנו. ובמידה מסויימת, אין לנו ברירה אלא לעשות כן. אבל למידה של דברים חדשים כוללת את הנכונות לשנות את צורת החשיבה שלנו.
זה נכון בכל לימוד חדש, אבל נכון במיוחד בתחום של לימוד תורה. התורה נועדה לחבר אותנו עם הקב“ה. זה אומר, שבאופן בלתי נמנע, היא מחברת אותנו אל הטרנסנדנטי, אל מה שמעבר לעולמנו. תפקידנו הוא לבוא עם הנכונות לשמוע דברים חדשים, ועל ידי כך, לקנות את התורה באמת.