שאלה:

יש לנו מכונת ברד. היא פועלת מיום שישי ללא הפסקה. אנו רוצים להוסיף לה מים וסירופ בשבת. האם זה אפשרי?

תשובה:

למנהג האשכנזים, כאשר  נשאר מעט ברד, מותר להוסיף סירופ ומים בצבע ובטעם של הברד המקורי.

ולמקל להוסיף גם כשהם בצבע ובטעם אחר, כגון להוסיף חלב ולעשות אייס-קפה, כאשר לפני כן היה ברד, יש על מה לסמוך.

למנהג הספרדים בוודאי שניתן להכין גם אייס-קפה.

נימוקים:

בברייתא במסכת שבת (נא:) נאמר:

אין מרזקין לא את השלג ולא את הברד בשבת בשביל שיזובו מימיו. אבל נותן הוא לתוך הכוס או לתוך הקערה ואינו חושש.

נחלקו הראשונים בטעם האיסור לרסק את שלג והברד.

רש"י כתב שטעם האיסור הוא: "משום דקא מוליד בשבת, ודמי למלאכה, שבורא מים הללו".

הר"ן (כג: מדפי הרי"ף ד"ה ואין) הוסיף עוד טעם, ששבירת הקרח היא כעין סחיטה, וגזרו שמא יבוא לסחוט פירות העומדים למשקים.

טעם שלישי כתב ספר התרומה (סימן רלה), שהמים היוצאים מהקרח נחשבים נולד. לדעתו, יש שני איסורים שצריכים להתייחס אליהם בהמסת מוצק – ראשית, ההמסה עצמה אסורה, ככל הנראה מאותו הטעם של רש"י. אלא שבנוסף, גם כאשר ההמסה אינה נעשית בידים, יש איסור כיוון שהתוצר הוא נולד.

הנפקא מינה בין פירוש רש"י והר"ן לפירוש ספר התרומה היא, מה קורה כאשר אין מפשירים את הקרח ע"י מעשה, בשבירה, אלא רק שמים אותו בשמש כדי להתחמם. שלדעת ספר התרומה יש בזה איסור. יתר על כן, ספר התרומה כתוב שאסור לחמם שומן קרוש שהופך לנוזל, מטעם זה.

להלכה השולחן ערוך (או"ח שיח, טז) פסק כרש"י וסיעתו, ודלא כספר התרומה. אבל הרמ"א כתב שיש לחוש לכתחילה לדעת ספר התרומה, אם לא במקום צורך.

עוד ציינו הראשונים, שגם לדעת ספר התרומה, האיסור הוא דווקא כאשר השומן נשאר בפני עצמו. אולם, אם מחממים מרק שיש בו שומן קרוש, והשומן מתערב עם המרק אינו ניכר, הרי זה מותר. והרי זה כמו הסיפא של הברייתא שהוזכרה לעיל, שמותר לשים קרח בתוך כוס עם יין.

 

הדין הזה אמור בנוגע להפשרת קרח או שומן. מה לגבי הקפאה?

דעת השמירת שבת כהלכתה (פרק י סעיף ד), יש להחמיר בזה לכתחילה. אמנם בהערה (שם אות יד) נראה שמעיקר הדין חשב שהדבר מותר.

גם בציץ אליעזר (חלק ו סימן לד) כתב להתיר, ומשני נימוקים: הראשון, האש מחממת את השומן מיד, אבל תא ההקפאה עובד לאט יותר, והרי זה כעין גרמא, שהוא מותר, גם לדעת בעל התרומות. והשני, הקרח שנוצר בהקפאה, אינו נשאר קפוא באופן קבוע, בניגוד לשומן, שנשאר נוזלי סתם כך. גם בחלקת יעקב (אורח חיים סימן קכח) כתב להתיר על פי הנימוק השני (סברות אלו נזכרו גם בשש"כ שם).

בשו"ת בצל החכמה (חלק ב סימן כו) כתב להתיר מכח נימוק נוסף – כל מה שאסר ספר התרומה הוא רק כשהנוזל שנוצר מהשומן הוא בעין, אבל אם כל טיפה שנוצרת בטלה מיד בתוך התבשיל, אין כאן משהו שנולד ואין בזה איסור. בהכנת גלידה או קרח, הגושים נוצרים מיד ונבלעים בתוך שאר הנוזל שסביבם, ולכן אין כאן יצירה חדשה.

 

שני הנימוקים של הציץ אליעזר שייכים גם כשעושים ברד. הברד נעשה מוכן באותו קצב כמו בתא ההקפאה, והוא אינו נשאר קפוא לתמיד.

 

אם אין מדובר  בהכנת ברד חדש, אלא בהוספת תרכיז ומים לברד קיים. כאן יש סברא נוספת להקל, משום שהברד החדש מתבטל בתוך הישן, והרי זה כמו קרח שמותר להניחו בתוך המים, כפי שמבואר בברייתא שבראש דברינו. ומבואר באחרונים (עיין פסקי תשובות סימן שכ אות יד, ושם הערה 160), שאפילו שהקרח יהיה הרוב לעומת המים, הרי זה מותר, והסברא היא ש'קמא קמא בטיל', היינו שכל טיפה של קרח שנתערבה במים נתבטלה. והוא הדין והוא הטעם להפך, דהיינו כשמקפיא קרח, שאומרים קמא קמא בטיל, וכפי שכתבנו לעיל בשם שו"ת בצל החכמה.

אם כן, כאשר מוסיפים סירופ ומים בצבע הדומה לצבע הברד הקיים, פשוט שאין בזה בעיה, גם למחמירים בעשיית קרח בשבת. אלא שיש לשאול, מה יהיה הדין כאשר הברד החדש שמתווסף הוא בצבע וטעם שונה.

במגן אברהם (שלה, סק"ד) דן בשאלה דומה. שם הנדון הוא לגבי יין מוקצה שדולף מכלי אחד, לתוך כלי אחר שיש בו מים. אם הכלי שאליו דולף היין היה ריק, הוא היה נאסר בטלטול בגלל היין המוקצה שבתוכו. ולכן, היה אסור להניח שם כלי כדי לקלוט את היין הדולף, משום איסור ביטול כלי מהיכנו. אבל כאשר בכלי שמניחים מתחת לדלף יש נוזל, היין הדולף פנימה בטל בתוך הנוזל הקיים, וממילא אין כאן איסור ביטול כלי מהיכנו.

המגן אברהם כותב, שגם אם הכלי האחר מכיל רק מים, היין יתבטל בתוכו. ואפילו אם בסופו של דבר יהיה יותר יין ממים, עדיין 'קמא קמא בטיל'.

 

כאמור, סברא זו היא בעצם סברתו של שו"ת בצל החכמה להתיר כל הקפאה של קרח. ובשמירת שבת כהלכתה כתב שיש להחמיר  בעניין. אבל יש לומר, שגם בעל השמירת שבת כהלכתה היה מודה אם הקרח היה מעורב כבר בקרח אחר, כך שלא יהיה ניכר בסוף מה החדש ומה הישן. ולכן מסתבר שלכל הפחות, במקרה של הוספת מים וסירופ מהצבע והטעם של הברד המקורי, תהיה מותרת לכולי עלמא.

 

עוד יש לציין, שכל הדיון הוא למנהג האשכנזים, שכן הרמ"א החמיר כדעת ספר התרומה, וכפי שכתבנו לעיל. אבל לדעת הספרדים, היות והשולחן ערוך הקל דלא כספר התרומה, אין כלל איסור  בהכנת קרח בשבת (ילקוט יוסף שבת ג, סימן שכב סעיף ג), וממילא גם לא בהכנת ברד.